ברוך דיין האמת.

חתן פרס ישראל לתלמוד, הרב פרופ' דוד וייס הלבני, הלך הבוקר לעולמו בגיל 95.

הלבני היה חוקר תלמוד ישראלי-אמריקאי יליד צ'כוסלובקיה. שימש פרופסור מן המניין בבית המדרש לרבנים באמריקה ואחר כך באוניברסיטת קולומביה,וכפרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן. הוא היה חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים משנת 1993 וחתן פרס ישראל לשנת תשס"ח.

הלבני הוא המחבר של סדרת הספרים "מקורות ומסורות", ממנה ראו עד כה אור שמונה כרכים וצפויה להגיע לעשרה כרכים לפחות, הנותנת פרשנות מדעית שיטתית על התלמוד הבבלי.

הוא גם המחבר של ספרים באנגלית בשם "פשט ודרש", "Revelation Restored", ספר זכרונות אישיים בשם "עלה לא נידף" וספר תאולוגי על השואה בשם Breaking the Tablets, שבירת הלוחות, שראה אור גם בעברית.

שמו המקורי של הלבני היה "דוד וייס", אך לאחר מלחמת העולם השנייה הוא ביקש לשנות את שם משפחתו מפני ש"וייס" היה שמו של קאפו במחנה ריכוז שבו נכלא. בתחילה התכוון לקרוא לעצמו "דוד הלבני", משום שפירוש המילה וייס ביידיש הוא "לבן", אולם לא רצה לוותר על השם "וייס" לחלוטין מפאת כבודו של סבו ומורו, ישעיהו וייס, ולכן לבסוף בחר ב"דוד וייס-הלבני". בהקשרים ישראליים, ובפרט מאז עלייתו לישראל, הוא מקפיד לעשות שימוש רק בשם "הלבני".

דוד הלבני היה נשוי לצפורה הגר-הלבני (נפטרה בתשס"ח), בתו של רבי ברוך האגר מווישיווא ניצולת שואה אף היא, ופרופסור לספרות השואה בסיטי קולג' שבניו יורק.

לזוג שלושה ילדים: ברוך, עורך דין; הרב ד"ר אפרים הלבני, שעובד באקדמיה ללשון עברית; וישעיהו הלבני, שגם הוא עורך דין.