על רקע הויכוח הפנים מגזרי לגבי סוגיית גיוס הבנות לצה"ל שוחחנו עם ריקי דמארי, יועצת זוגיות שמכירה את העולם הצבאי מבפנים ומבחוץ. היא שירתה כקצינת חינוך במחו"ה אלון ('נערי רפול') ואחרי הצבא נישאה לרב גיל דמארי ש מלמד את שיטת ימימה במגוון מסגרות.

את עצמך שירתת בצה"ל, ספרי קצת על אופי השירות ולמה בכלל התגיייסת?

שירתתי בצה"ל במהלך השנים 1989-1996.התגייסתי בגלל סיבה אחת משמעותית: היה לי רצון מאד גדול לתרום ולתת מעצמי. שאלתי את עצמי , למה בת חילונית צריכה לעשות יותר מבת דתית? רציתי להיות כמו כולם. התגייסתי לתפקיד משקי"ת הוראה. אחרי 8 חודשים יצאתי לקורס קצינות – מתוך 58 בנות יצאו לקורס רק 8.

לאחר קורס קצינות שרתתי כקצינה מרחבית בתפקיד שנקרא "קבוצות עבודה" בצריפין, עבודה עם חיילים שמשובצים ללימודים ועבודה ביחידות השונות. לאחר מכן המשכתי למגוון תפקידים פיקודיים. היו אז חיילות מקא"מ (היום זה נקרא חג"מ), חיילות שבאו מרקע סוציו-אקונומי נמוך ובעייתי מאד, אני פיקדתי על הקורס הראשון שלהם. השתחררתי מצה"ל בדרגת סרן.

בזמנך בטח היית הדתייה יחידה ביחידה? איך קיבלו את הצעד שלך בני המשפחה והחברות?

באתי מבית מאד פתוח, להורים לא היתה להם בעיה עם הגיוס. בבית הספר לא אהבו, בלשון המעטה, את ההחלטה שלי להתגייס. גם החברות שלי לא ממש הבינו את הרצון שלי להתגייס, זה הגיע מדי פעם לויכוחים קולניים…

היום את עוסקת בנושא זוגיות ו'בינו לבינה' ומלווה נערות לפני ותוך כדי הגיוס. לאיזה כיוון את מדריכה את הבנות שבאות אליך ליעוץ?

אני מרצה לבנות באולפנות על קבלת החלטות ועל המשמעות של בת דתית בסביבה צהלי"ת. בהרצאות שאני מעבירה אני פונה אל כל סוגי הבנות. הבנות שכבר קיבלו החלטה להתגייס, בנות שמתלבטות בנוגע לגיוס ובנות שלא מעוניינות להתגייס. לכל קבוצה כזו אני מעבירה מסר מעט שונה. אבל, העיקר הוא שההחלטה כזו לא יכולה להתקבל בקלות דעת ולכל החלטה שתתקבל יש תווית מחיר. הגיוס לצבא, לצערי הרב אני אומרת את זה, עלול לגרום לבת נזקים לא מבוטלים פיזיים ורגשיים.

לבנות שמתגייסות אני מעבירה את המסר ש"לא כל הנוצץ- זהב הוא", למי שכבר קיבלה החלטה להתגייס, אני ממליצה להתגייס למספר תפקידים מצומצם שמונע או מפחית משמעותית את הנזקים הללו. לבנות שמתלבטות אני אומרת התרומה שלהם בשירות הלאומי תהיה לא פחות משמעותית (בתפקידים מסוימים) ותמנע פגיעה אפשרית. ההתלבטות הנובעת מרצון, טוב ביסודו, לתרום לחברה ולמדינה מרגשת אותי בכל פעם מחדש ולמיטב ידיעתי השירות הלאומי מציע לבנות אפשרויות רבות לתרומה חשובה מאד! עם הבנות שמחליטות לא להתגייס, ללא כל התלבטות, אני מדברת על החשיבות של התרומה לעם ישראל.

אני שומרת על קשר עם כל הבנות, מתוך הבנה שכולם זקוקות לאוזן קשבת, לייעוץ ולעזרה מול הבירוקרטיה הצבאית.

ויש בנות שפונות אלייך תוך כדי שירות? מאיזה סיבות?

רוב הבנות שפונות אלי הן בנות שמשרתות ביחידות מעורבות, בהן הן בנות כמעט יחידות. הבדידות הנשית היא קשה מאד. לצערי, תרבות השיח ודפוסי ההתנהגות בצבא מוכרים לכולנו. השיח הוא שיח לא נקי ודפוסי ההתנהגות לא תואמים את החינוך של בת אולפנה ממוצעת. דוגמאות לא חסר, החל מבת שרמיזות מיניות מפורשות או כמעט מפורשות נזרקות לכיוונה מדי יום וכלה בבת שנאלצת להתאמן באימון גופני יחד עם הבנים. אני משתדלת לתת עצה טובה לכל בת שפונה אלי, על בסיס ההיכרות הארוכה שלי עם הצבא בעבר ובהווה.

סוגית גיוס הבנות הפכה לסוגיה הבוערת במגזר. מה דעתך על הדיון הציבורי בנושא?

דעתי היא שצריך להוריד את הסוגיה הזו מסדר היום הציבורי. יש פה קמפיין יחסי ציבור מתוזמן היטב שמטרתו הוא גיוס בנות לצה"ל. אני יודעת ממקורות בתוך הצבא כי מספר הבנות שמתגייסות הוא הרבה יותר קטן ממה שמתפרסם בתקשורת. מדובר על פחות מ-1000 בנות. הדרך הנכונה להתייחס לנושא הזו הוא בתוך מערכת החינוך שלנו. אני מציעה לכל ראשי האולפנות לקיים שיחות פתוחות עם הבנות על הנושא הזה ולנסות להכווין לעשייה משמעותית בתוך השירות הלאומי, לא לפחד ולהסתכל לבנות בעיניים, לשמוע מהם את מה שהם מרגישות. אגב, אני שמחה שהרבנים אומרים את דבריהם, אני מאמינה בעולם ההלכה וחושבת שמי שחיה לפי ההלכה מוגנת יותר וסובלת פחות.

למה לדעתך ישנו קמפיין אגרסיבי שמטרתו הוא גיוס בנות דתיות לצבא?

מסיבה אחת פשוטה: הבנות שלנו הם בנות איכותיות, מחונכות, יש להם אמונה. הן רוצות לתרום כמה שיותר לעם ישראל. לצערי הצבא מנצל את האיכויות הללו למטרות שלא תמיד עולות בקנה אחד עם החינוך שהבת מקבלת בבית ובאולפנא.

אם את שירתת בצבא, ובמשך מספר שנים, ויצאת ללא פגע, מדוע את לא ממליצה לבנות להתגייס?

למה הגעת למסקנה שיצאתי ללא פגע?