'קטנה בגיל- גדולה במידות': טור לזכר הלל אריאל ז"ל
"בכל גל טרור כזה ידענו שמתישהו זה יפגע קרוב. רק לא ידענו מתי ולא ידענו במי" הזמרת נעמה דרדיק בטור מרגש לציון 6 שנים לרצח הלל אריאל ז"ל
"את בחיים?" היא כתבה לי. זאת הייתה הודעת הווטסאפ הראשונה שהייתה אמורה להדליק אצלי נורה אדומה. חשבתי שהיא סתם צוחקת. הרבה זמן לא דיברנו. מאז שנפגשנו כל אחת התקדמה בחייה ועם כל האהבה שלנו אחת לשניה, הקשר בינינו לא כל כך נשמר.
"בטח" עניתי לה כשאני נמצאת באוניברסיטה בדרך למבחן האחרון שלי באותה שנה. הגעתי קצת מוקדם כדי ללמוד בספריה. בזמן שצעדתי לשם היא כותבת לי "שמעתי שהיה פיגוע בקרית ארבע. רציתי לבדוק שאת בסדר".
בום. מכה בלב. היינו בעיצומו של גל טרור. בתור מי שגדלה באזור מוכה טרור, בכל גל כזה ידענו שמתישהו זה יפגע קרוב. רק לא ידענו מתי ולא ידענו במי. בראש שלי עברו כל כך הרבה הספדים. חשבתי מה הייתי מספרת על האחים והחברות שלי. זה מזעזע לחשוב על זה, אני יודעת. מי שלא גדל בצל טרור לא יבין זאת, אבל ככה זה; כשחיים חיים לא נורמליים גם המחשבות הן לא נורמליות.
שניה אחרי אני מקבלת הודעות ווטסאפ בקבוצה של המשפחה ובקבוצה של החרסינה. אנשים מתחילים לנחש מה קרה ואיפה. גם אני מנסה לנחש… עד שמגיעה ההודעה להתפלל לרפואת "הלל יפה בת רינה" שפצועה אנוש. כאן כבר הלב עמד להתפוצץ. חברה שכולה אמרה לי פעם שכשאומרים "פצוע אנוש" לרוב הפצוע כבר מת, ופשוט עוד לא הודיעו לכל המשפחה.
בכל זאת הלכתי להתפלל. כלומר לבכות וקצת למלמל… כשהרגשתי שמיציתי את התפילות נכנסתי לספריה בניסיון להסיח את דעתי וקצת ללמוד. רק התיישבתי ושוב הודעת ווטאספ: "היי בנות, מישהי יודעת משהו על הילדה שנרצחה?"
נרצחה???
יצאתי נסערת מהספרייה. חשבתי על ההספדים שרצו לי בראש לפני. בכל ההספדים האלה לא רץ אף הספד שלי על חניכה. הלל הייתה חניכה שלי בתנועת נוער. הדרכתי אותה כשהיא הייתה בכיתות ג'-ד'. היא הייתה אולי קטנה בגיל, אבל גדולה במידות. מי שמכיר את רינה ועמיחי, יודע מה זו משפחה עם תעצומות נפש. גם הלל הייתה כזו.
היו בה אכפתיות ודאגה לכל מי שסביבה. בכל פעם שהחרימו ילדה, הלל הייתה זו שנעמדת לצידה. זו שנלחמת למענה, זו שמוכנה להיות מוחרמת יחד איתה כדי שאותה ילדה לא תרגיש בודדה. באחת הפעמים הלל סיפרה לי שיש להן מבצע חדש, לה ולעוד חברה. הן מרימות את הכיסאות בכל סוף יום לפני שהמנקה מגיעה.
הלל כולה הייתה חסד. חסד ואמת. היא הייתה לוחמת צדק. כזו שאומרת את דעותיה בביטחון ובנחישות. כזו שמאמינה שהאמת צריכה להיאמר גם אם היא לא תמיד הדעה הפופולרית והנוחה.
הלל הייתה קטנה, אבל היא לימדה אותי כל כך הרבה. היא לימדה אותי מהי קבלת האחר, היא לימדה אותי פשטות, כנות וענוה. היא לימדה אותי לא להתבייש במי שאני, לחיות את מה שאני מאמינה.
היום נציין 6 שנים לאותו בוקר נורא.
היום אציין 6 שנים לפעם הראשונה בה הספדתי חניכה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו