השבוע פלטתי כדור. לא כדור מנשק רגיל, אלא מנשק רב עוצמה שאיננו זר לי. נשק התקשורת.

הייתי בשבוע שעבר בניחום אבלים אצל הרבנים זייני שליט"א בירושלים שישבו שבעה על אמם זכרה לברכה, לניחום הגיע מתן כהנא, חבר ממשלת בנט-לפיד שברוך ה' נפלה אתמול.

קודם בואו, נשאלתי אם אני בקשר עם כהנא ועניתי: אנחנו מכירים, הייתי פונה אליו בעבר בנושאים בהם אני עוסק, אך אין לי שיג ושיח עימו מאז בחר להפנות עורף לערכיו שלו, תוך רמייה של הציבור. כהנא נכנס. חלק מהאנשים קמו, חלק לא, וחלק הפנו לו עורף.

לידינו היה שולחן קטן עם שתיה, אך התבקשתי על ידי אחת מבנות המשפחה להעביר כוס מים לכהנא. באופן אישי, לא רציתי שום אינטרקציה איתו ועם שכמותו. לא בדיבור, שהרי למילותיו אין שום ערך. ולא במעשה. לקחתי את הכוס והנחתי אותה על השולחן. אם ירצה – שיקח וישתה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

ארכיון (צילום: ערוץ כנסת)

לא חשתי כלפיו שום שנאה אלא דווקא חמלה. טייס קרב בכיר שערכית, הידרדר לאשפתות. אף אחד לא שם לב לכך. ישבתי שם לצידו עוד כרבע שעה, ניחמתי את האבלים כמקובל, ויצאתי.

נצרתי את האירוע בליבי במשך שבוע. חלף כשבוע. במסגרת פרויקט פוליטי בו אני עוסק, בכדי לקדם את נושא העיסוק בזהות היהודית בו פגעה אנושות ממשלת בנט-לפיד, השתתפתי ב"ספייס טוויטר". זהו מעין פורום בו אנשים מדברים זה עם זה במסגרת רחבה בפלטפורמת "טוויטר".

לצורך כך, חבריי פתחו עבורי חשבון "טוויטר", שלא היה לי עד היום. עם סיום ה"ספייס", והצטרפות מספר עוקבים לחשבוני, אולי 30, חשבתי שיהיה מעניין לשתף ולשמוע מה עמדתם של חבריי בימין על האירוע. "צייצתי" ציוץ ראשון אי פעם בחיי, והעסק יצא משליטה.

פעילי ימין רבים התחילו לסמן "לייק", פעילי שמאל רבים יחד עם כמה עיתונאים "ליברליים" התחילו לגדף אותי בתור "דביל", "אנטישמי", "סיטרא אחרא", "מטונף", "פרימיטיבי", "נבער" ושאר כינויי חיבה תוך כדי הטפה על "ואהבת לרעך כמוך".

קיבלתי הודעות לטלפון, נאצות, דעות בעד ונגד, התפרסמו כתבות בכל האתרים המגזריים, והגיעו הצעות לראיונות בערוצים הגדולים. בשפה התקשורתית אירוע כזה נקרא "אדם נשך כלב". זאת מלבד התייחסויות "מזועזעות" בגלי צה"ל וב103FM.

הכדור שנפלט בחוסר מיומנות בכלי זה – עורר שנאה מיותרת. טקטית, טעיתי בכך שצייצתי ולא צפיתי את ההשלכות בהן לא רציתי, אך האמת? לא נבהלתי. אני מכיר את התקשורת, את הנדסת התודעה העצומה שמתרחשת כאן שנים, ואת ה'זום אין' של "אוהבי האדם" על אירועים שוליים לעומת עוולות לאומיות ופרטיות מצד מי שכבר התרגלנו שמותר לו הכל: ערבים, מסתננים, ולהבדיל פעילי להט"ב ובשנה האחרונה – ממשלת השמאל של בנט ולפיד שפועלים בדיוק בשיטה הזו, הטפה לאחדות ואהבה – תוך כדי שנאה לכל מי שמערער על דרכם הנלוזה.

עם זאת, ראיתי שגם אנשים טובים וראויים דנים ב"סוגיה", ומשכך אביע את דעתי גם בפרספקטיבה רחבה יותר, ממנה גזרתי את החלטתי ה"נוראית" להפקיר את מתן כהנא חסר הישע בצמא בלב המדבר (אין לי ספק שבמקרה בו יקלע אדם שכמותו למצוקת צמא או סתם צורך בהחלפת גלגל באמצע הדרך או אם חמורו ירבץ תחת משאו – אזדרז לסייע לו כמצוות התורה).

מנסיוני בשנים האחרונות, וגם במקרה זה, אני חושב שבציבור הדתי-לאומי הנפלא בו גדלתי ובתוכו אני חי, קיים בלבול עצום וטשטוש ערכים. הרי טשטוש זה – גרם לנפתלי בנט להתקדם בתוכניותיו לכבוש את כס ראשות הממשלה יחד עם השמאל ותומכי הטרור, דווקא דרך הציבור הדתי-לאומי.

לא נתחמק מכך: מלכודת דבש-הסיסמאות כמו "אחדות", "אהבת חינם", "דרך ארץ קדמה לתורה", ושאר ערכים כלליים, הכשירו את שיא ההונאה, הרשע, השנאה והמלחמה ביהדות ובמה שהיא מצמיחה כאן במדינת ישראל. בהלכה, קיימים גם "דינים" כמו הלכות נידוי ועונשים המסורים לבית הדין, גם החפץ חיים שכתב את שמירת הלשון, ידע לפסוק ב"באור הלכה" כי כל יהודי חייב ללחום נגד מי שמתקן תקנות המסיטות את עם ישראל מהתורה. גם הרב קוק שהיה מלא אהבה, עסק ללא הרף במחאה ובתוכחה.

תשאלו את ראש הממשלה הזמני הנוכחי יאיר לפיד אותו המליך כהנא. הוא יקרא למיליוני יהודים "כוחות האופל" בעודו מחבק את הרשימה המשותפת והקרן החדשה. רק היום ראיתי רב מסויים שמנסה להסביר שלפיד התכוון ל"כוחות אופל מופשטים". אולי כל כך מופשטים ולא ממשיים כמו איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ' ונתניהו שהפכו ל"דמון" של בנט ולפיד.

ביטויי השנאה באמצעותם הותקפתי על ידי נחילי פעילי שמאל (וכאמור, בעיקר שיעשעו אותי), וגם על ידי אנשי תקשורת ב"ימין" המדומה, הם הם המסתתרים מאחורי האהבה המזויפת הזו.

כל אחד יפלס את דרכו ואת צעדיו במערכה כבדה זו, ואם יהודי המגדיר עצמו דתי-לאומי, (ואני נגד הגדרות מגזריות אבל זה נושא למאמר אחר) באמת רוצה להפיק לקח מהתקלה ההיסטורית של ממשלת בנט-לפיד, כדאי שיעמיק בערכים יפים אלו, יברור את התבן מתוך הבר, את הרע מתוך הטוב. לא ישנא אף יהודי, אך ידע להציב לעצמו גבולות משלו. אחרת, צדקנות יתירה על סערה בכוס מים – עלולה להפוך למלכודת דבש.

=======

הרב אביעד גדות הוא מנכ"ל ארגון 'תורת לחימה'