דו"ח מיוחד של מכון מחקר אירופי תחת הכותרת: הציבור הדתי לאומי והסכסוך הישראלי- פלסטיני קובע כי המחנה הסרוג הוא חוד החנית במלחמה על שלימות ארץ ישראל.
במסמך המכונה דו"ח המזרח התיכון מס. 147, של קבוצת המשבר הבינלאומית נקבע חד משמעית: "לדעת הקהילה הבינלאומית וגורמים אחרים המושקעים בתהליך השלום, הדתיים-לאומיים מציבים מכשולים רבים בפני הסכם אפשרי. כוחם האלקטורלי והשפעתם במוסדות המדינה ובקואליציה השלטת הם חסרי תקדים, והשילוב שהם מציגים בין דת לפוליטיקה מטריד את אלו אשר חושבים על פוליטיקה ועל משא ומתן במונחים של כאן ועכשיו".
ניכר כי כותבי המסמך מכירים היטב את הציונות הדתית, הם יודעים להבחין בין רבני "'הקו" או "הקוקיסטים" לבין רבני 'תקומה' ובין שניהם לזרם הליברלי. המסמך עצמו מכיל עשרות הפניות למאמרים ולספרים העוסקים במגזר ולכתבות בתקשורת המגזרית, כולל הפניות לאתר סרוגים.
במסמך מתואר תהליך צמיחתו של המגזר הסרוג, השינויים שחלו בו לאחר מלחמת ששת הימים, המכות שספג בהסכם אוסלו ובהתנתקות, ומאפייניו בשנים האחרונות: "על פניו, העשור האחרון האיר פנים לדתיים הלאומיים: למרות ששיעורם באוכלוסייה מוערך ב-8-10 אחוזים בלבד, הם נהנים מעוצמה פוליטית חסרת תקדים."
נפתלי בנט מתואר במסמך במילים האלה: "יזם הייטק מולטי -מיליונר וקצין לוחם במלחמת לבנון השנייה, נפתלי בנט, יו"ר הבית היהודית, מסמל את הצלחת הדתיים הלאומיים החדשים, התופסים את המימוש העצמי במושגים מודרניים -חילוניים. זאת בניגוד לתפיסה המסורתית, שמייחסת את עיקר החשיבות למידת ההכרות עם טקסטים דתיים. העובדה שלא היה מזוהה עם ההתנתקות מעזה מסמלת את הדף החדש והאסטרטגיות החדשות שבנט מייצג"
קרע פנימי
חלקים גדולים במסמך המתרפס על פני 55 עמודים, מתייחסים לקרעים הפנים מגזריים. "בעוד שמתבוננים מבחוץ רואים אותם כמאוחדים וחזקים, הם עצמם מודעים היטב לשסעים הפנימיים שבקרבם ולכשלונם בשכנוע ישראלים שאינם שותפים לאמונותיהם לשים קץ לתהליך אוסלו."
ולא רק בתחום המדיני, אלא גם בסוגיות דת ומדינה: ""מנהיגים מקרב הציבור הדתי-לאומי נהנו אמנם מהצלחה אלקטורלית בבחירות 2013, אך חלקים גדולים מהציבור שלהם מבינים עתה שלהישג יש מחיר, משום שהוא היה בעיקר תוצאה של הצגת תדמית פרגמטית בנושאי דת ומדינה וחבירה אל כוחות חילוניים מובהקים."
וגם בתחום הדתי: "יתר על כן, הקהילה הדתית-לאומית אינה מונוליטית; נהפוך הוא, גם אם כלל גורמיה מביעים מחויבות עמוקה לארץ ישראל, יש ביניהם הבדלים תיאולוגיים, פוליטיים וחברתיים מהותיים, ולתחושתם הם מפוצלים ומחולקים."
מפלגת הבית היהודי מתוארת במסמך: "המתחים הפנימיים בבית היהודי הם רבים. הבולט בהם הוא הפיצול בין הדגש התורני -התנחלותי של קבוצת תקומה (המונה את השר אורי אריאל, סגן השר הרב אלי בן דהאן וחברי הכנסת זבולון כלפה ואורית סטרוק), לבין המיקוד הכלכלי -חברתי והעירוני של בני בריתו הקרובים של בנט (ח"כ איילת שקד, השר אורי אורבך ובמידה מסוימת סגן השר אבי וורצמן). גם בין חברי הכנסת הנותרים, שכולם תורניים, יש פילוג על רקע דתי. אחד מהם (ח"כ יונתן שטבון) שייך לזרם הממלכתי המובהק, ואילו שלושת האחרים (חברי הכנסת ניסן סלומיאנסקי, מוטי יוגב ובמידה מסוימת שולי מועלם) שייכים לזרם המרכזי. כתוצאה מכך, סוגיות של חקיקה ומדיניות בנושאי דת ומדינה מאיימים שוב ושוב לפלג את המפלגה".
כך נרתום את הדתיים לטובת השלום
הפתרון הדתי לאומי לסכסוך עם הפלסטינים מוצג כך: "החלופות הדתיות-לאומיות לפתרון שתי המדינות כוללות, במידה כזו או אחרת, את סיפוח מרבית הגדה המערבית ואזרוח חלקי או מלא של האוכלוסייה הפלסטינית באזור שיסופח." בהן סיפוח מלא או חלקי במה שבנט כינה "תכנית ההרגעה".
מול הרעיונות אלה מציעים במכון המחקר דרכים כדי שהמגזר הסרוג יתמוך או לא יתנגד לפתרון שתי המדינות אותו מבקשים האירופים להחיל בין הירדן לים. חלק מהמלצות כבר מיושם על ידי שרים בממשלה וגורמי שמאל ושמאל דתי. אחד מהם הוא פניה לשרי הממשלה להכפיף את הרבנים לחוקי המדינה נגד הסתה לגזענות. וחיזוק מאמצי אכיפת החוק נגד התקפות בעלות מניע דתי נגד פלסטינים או מבני דת פלסטינים. שתי הצעות חוק שיזמה השרה ציפי לבני לאחרונה.
לפלסטינים ממליצים להכיר בארץ ישראל כארץ של היהודים ולהמנע מהכחשת היסטוריה יהודית, כולל קיומו של בית המקדש. מה שלא מיושם על ידי אבו מאזן למשל.
המלצות נוספות הן התניית ההסכם עם הפלסטינים במשאל-עם תוך התחייבות מצד מנהיגי הציבור הדתי לציית לו, לקיים דיאלוגים עם נציגי הציבור הדתי לאומי על כללי המשחק בזמן פינוי התנחלויות עתידי.
המסמך עצמו חובר לפני כשלושה חודשים ובו מופיעה ההמלצה הבאה לממשלת ישראל להעלות כאפשרות: "האפשרות שהתנחלויות מסוימות יוותרו במקומן, במסגרת הסכם, תחת מדינת פלסטין ריבונית." חודשיים לאחר מכן הפריח נתניהו את הספין שגרר עימות עם בנט.
