פרשת בהעלותך: במסכת אבות רבן גמליאל מציב לנו רף מוסרי ערכי ודתי מאוד גבוה – "עשה רצונך כרצונו", לא רק "בטל רצונך מפני רצונו", לא רק התבטלות לרצון האלוקי, אלא "עשה רצונך" – תהיה אדם עושה, פועל, עם רצון אקטיבי, אבל הרצון האקטיבי הזה צריך להיות כרצון הבורא.

הדרגה הגבוהה הזו הגיעה לידי שלמות בפרשת השבוע.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2022-06-09 at 10.32.32

בסוף פרק ט נאמר "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו", הקב"ה הוא זה שקבע האם העם חונה או נוסע, כידוע. אבל בסוף פרק י' נאמר "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה", "ובנוחו" של הארון, "יאמר" משה… מפה נראה שדברי משה הם שקבעו האם הארון נוסע או חונה.

אומר הרש"ר הירש, שיש פה חיבור מושלם בין הרצון והאמירה האקטיבית של משה, לבין הרצון האלוקי. משה רבנו הביא לידי שלמות את "עשה רצונך כרצונו", אבל העם היה רחוק מכך עד מאוד "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה'", עם ישראל ממש לא היה בדרגתו של משה.

ייקחו לעם ישראל עוד מאות ואלפי שנים, עד שבאיזה חזון עתידי, משיחי, רחוק יגיע לדרגה שכולם יעשו את רצונם כרצון הבורא.

ניתן להוסיף על דברי הרש"ר הירש, שהדבר רמוז בהמשך הפרשה. אומר משה ליהושע "המקנא אתה לי? ומי יתן כל עם ה' נביאים, כי יתן ה' את רוחו עליהם", אומר משה הלוואי שכולם יהיו נביאים, וכולם יהיו בדרגה השלמה שה' נותן את רוחו עליהם, ונוצרת זהות בין רוחם לרוח ה', שנהיה עם רצון אקטיבי פעיל הזהה לרצון ה'.

ועד אז נמשיך להתאמץ לכוון את רצונותינו לרצון ה' עד כמה שניתן.