האיומים של ימינה כי יכריזו על ח"כ עידית סילמן כפורשת, מתגלים מיום ליום כפארסה. הח"כית שהודיעה על פרישה מהקואליציה, רוקדת על שתי החתונות, כשמצד אחד היא חברה בסיעת ימינה, ואפילו משתתפת בישיבות הסיעה, ומצד שני מתנהלת עצמאית בלי שום יכולת אכיפה מצד הקואליציה.

זה לא במקרה שהיום היא סיננה את בנט, כשדחתה את הבקשה שלו לפגישה בתירוצים קלושים, לבנט אין כרגע אף כלי אפקטיבי בו הוא יכול להחזיר אותה למסלול. במצב הנוכחי של הקואליציה, הממשלה מעבירה גם ככה רק הצעות חוק בהסכמה או כאלה שהליכוד יכול 'לבלוע'. סילמן לא הצטרכה אפילו להצביע נגד הקואליציה, מספיק שהיא תיעדר כדי שהצעת חוק חשובות לא יעברו.

המרד של סיעת רע"מ, עושה את החיים שלה קלים במיוחד. ברגע שחברי כנסת מהקואליציה מפרים את המשמעת ומתנהלים עצמאית, היא יכולה להמשיך את המשחק הכפול, בלי ש'ימינה' תוכל לעשות לה כלום. על היעדרויות לא מתוכננות אי אפשר להפריש אותה, ו"התיק" שמכינים לה לדיון בוועדת הכנסת, בינתיים נשאר ריק. היא מאיימת להצביע נגד הארכת חוקי החירום ביו"ש, אבל גם בלעדיה אין לקואליציה רוב. גם למינוי כהנא לשר אין כרגע רוב, וגם הכרזה על הצעת אמון או אי אמון לא תגרום לה להיכנס למליאה.

ביום הפרישה של סילמן, בנט החליט לבצע את תהליך ההפרשה של שיקלי, מהלך שיחייב אותו לרוץ ברשימה חדשה לכנסת הבאה. סילמן מצליחה לשחק את המשחק הכפול, ונכון לעכשיו תוכל לרוץ באיזו רשימה שתרצה בכנסת הבאה. האיומים מצד ימינה, על הפרשתה ועל מהלכים מתוחכמים נגדה, הם חסרי היתכנות, בדיוק כמו שנראית הקואליציה הזו.