השבוע הגעתי למשרדי במתחם הבורסה ברמת גן והייתי מהראשונים לחזות בתמונה שזעזעה את מדינת ישראל. לא, זה לא דגל האמירויות, זה דגל אש"ף שהעלתה עמותת "מחזקים" עם כיתוב גנרי של: "נועדנו לחיות ביחד".

אז לא. אנחנו לא רוצים לחיות יחד עם מממני רוצחים, אנחנו לא רוצים לחיות יחד עם אנשים שרואים ביום העצמאות שלנו יום אבל, אנחנו לא רוצים לחיות יחד עם אנשים שסירבו לשלום שוב ושוב, כי הם חיים בפנטזיות "מהים עד לנהר" תוך הבטחת עקירת העצמאות היהודית. מותר לנו לשנוא את הדגל המטונף הזה, המסמל נבערות וברבריות.

יש לנו בעיה עם דגלים של יישות שנאה

היישות שנקראת 'רשות פלסטינית' – היא יישות מסבסדת מחבלים, מכחישת שואה, אנטישימית מיסודה ואין לנו שום כוונה לחיות עמה "בדו קיום".

לא בכדי, אין שירי שלום אש"פיים, אין טקסי שלום, אין עמותות שלום ואין תרבות שלום ביישות הארורה הזו אש"ף – שמחנכת את ילדיה עם שאלות בבגרויות המקדמות הכחשת שואה ועידוד רצח יהודים. ולא, זו לא "גזענות". אין לנו בעיה עם דגלים דרוזים, אמירתיים וכל לאום מוסלמי אחר. יש לנו בעיה עם דגלים של יישות שנאה, שמחנכת לרצוח אותנו.

ארגוני השמאל הפוסט ציוניים הרדיקלים, אלו שצווחים כל שני וחמישי "על פגיעה ברגשות", שרק שבוע שעבר היו בהתקף זכויות ואדם עם מצעד הדגלים – תקעו השבוע אצבע בעין לעשרות אלפי ישראלים בציר ז'בוטינסקי ואלפי ישראלים במתחם הבורסה. פתאום כל השיח הרגשני והמכיל שלהם הולך לעזאזל – כשמדובר ברגשות של יהודים וציוניים.

גם יפן וגרמניה הם דמוקרטיות, לא פחות מישראל – והן לא מאפשרות לפעולות דה מורליזציה וחרפה כזו להתרחש. אלפי יהודים במתחם הבורסה ראו את הדגל המכוער והדוחה של אש"ף – דגל הטרור והבורות. על ממשלת ישראל והפוליטיקאים הישראלים מוטלת אחריות לא פחות מקדושה – להעיף ולטהר את המרחב את הציבורי מהדגל המלוכלך והמטונף הזה, מהרחובות שלנו.

==

טופז דויטש-רם הוא נשיא עמותת "ערכים ליהדות וציונות"