פרשת נשא: אחת הפרשיות התמוהות ביותר בתורה זוהי פרשת קורבנות הנשיאים. אנחנו קוראים את אותם ששה פסוקים, עם אותן מילים, עם אותו קורבן, פעם אחר פעם אחר פעם, כשכל מה שמתחלף זה היום ושמות הנשיאים, ואולי ו' פה ו' שם.
בדיוק אותם קורבנות שוב ושוב, ואתה די משתעמם ואומר לעצמך ריבונו של עולם למה כתבת לנו את התורה בצורה הזו? מה אתה רוצה להגיד לנו בחזרה הסיזיפית הזו על אותם פסוקים בדיוק.
קצר על הפרשה. צפו:
כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .
הפרשנים הולכים לכיוונים שונים, אחד הפירושים הידועים אומר שרק מבחינה טכנית חיצונית הקורבנות היו בדיוק אותם קורבנות והמילים אותן מילים, אבל הכוונה, המוטיבציה, העולם הפנימי, הרגשות והמחשבות של כל אחד מהנשיאים היו משהו אחר, שונה מחבריו, ולכן התורה חוזרת על הדברים.
אך השאלה שצצה ועולה היא: הרי אף אחד לא יודע מה עבר בראש לנשיא יששכר, או לנשיא זבולון, או לנשיא יהודה, וכל מה שאנחנו יודעים זה רק את אותו קטע טכני שכולם חוזרים זה אחר זה בדיוק אותו דבר, אם כן מה משמעות המחשבות הללו אם אף אחד לא יודע אותן?
בתרבות שלנו יש נטייה להחצנה, "לא פרסמת לא עשית", אם אף אחד לא יודע מה עובר לך בראש, אם לא אמרת, אם לא צילמת, אם לא שיווקת – זה חסר משמעות. וזאת בעיה. לפעמים אנחנו נוטים להקטין, לזלזל ולשכוח את העולם הפנימי שלנו, הכמוס, העמוק, שאף אחד לא יודע עליו, אלא רק את/ה וריבונו של עולם.
והזלזול נובע מכך שאף אחד לא יודע את הדברים, לא מכיר אותם, וממילא זה לא משפיע על אף אחד. באה התורה ואומרת לנו: לא נכון! היא תחזור בדיוק על אותם פסוקים פעם אחר פעם, כשכל מה שמשתנה זהו רק עולמם הפנימי של הנשיאים, והתורה לא תכתוב את המחשבות הללו, ולעולם לא נדע מה היו המחשבות האלו, אבל נדע רק דבר אחד, שלכל אחד היה עולם פנימי שונה מחברו.
אצל כל אדם, האישיות העמוקה זהו המקום שבו הוא נמצא באמת, ושם הוא נמדד, ולא רק על פי מעשיו, ולכן אסור לנו לזלזל בעולם הפנימי, העמוק, האישי והאינטימי שלנו ולהתפתות ללכת רק לצדדנו החיצוניים המוכרים והנראים לכולם.
מה דעתך בנושא?
2 תגובות
0 דיונים
משה אהרון
בס"ד. לשאלה הנודעת בפרשת נשוא, מדוע חוזרת התורה שוב ושוב על קורבנות הנשיאים לחנוכת המזבח באותן המילים ממש ולבסוף אף מסכמת אותם יחדיו בסיכום כללי אחד. אם כן...
בס"ד. לשאלה הנודעת בפרשת נשוא, מדוע חוזרת התורה שוב ושוב על קורבנות הנשיאים לחנוכת המזבח באותן המילים ממש ולבסוף אף מסכמת אותם יחדיו בסיכום כללי אחד. אם כן לשאלה ידועה זו נתנו תשובות מתשובות שונות . ולעניות דעתי התשובה היא אחת והיא : מדובר היה בקורבנות לחנוכת המזבח והיה בהם סמל כולל לכל הקורבנות שלפני ועל המזבח. שימו לב בכתוב יש חזרה והדגשה : מחד, כי מדובר בקורבנות חנוכת המזבח ומדובר בקורבנות לפני המזבח. כפתיח לקורבנות :"על המזבח". בדומה להקרבת העגלות קודם "לפני המשכן". קורבנות לפני ועל המזבח לפולחן האלוהים , אינם ה"שיא". אינם פארם של הנתינות האנושיות. הם מקשה אריתמטית אחד כעין :"גוש חומרי" . וכפי הסיכום החוזר והכללי ["זאת חנוכת המזבח" ]. החיבור האמיתי עם הקב"ה שגם מוביל לאינטרקציה של דיבור עם הקב"ה הוא בכלל אחר. שהרי מיד אחרי פירוט הקורבנות כאמור והסיכום הכללי אומרת התורה : וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים; וַיְדַבֵּר, אֵלָיו" הנה כי כן, לא המזבח ולא קורבנותיו החומריים הניבו או יניבו,את החיבור לקב"ה . אלא שמיעת קול הגבורה מבין שני הכרובים מהאנרגיה שבני אדם יפקו מהחיבור ביניהם. מהחיבור של בני אדם המעורים זה בזה והערבים זה לזה . הנה כי כן, לא דומים "קורבנות" [חסד וצדקה] של אדם לרעהו לקורבנות האנשים ה""נישאים לפולחן. בראשונים קורבנות של חסד וצדקה הם בבחינת: חליפה תפורה לצורכי הנזקק. להשלים מחסורו. והשניים :בדמות קורבנות הנשיאים לפני המזבח וגם אלה שיבואו בהמשך "על המזבח", הם מקשה טכנית אחת גוש חומרי, שאינו תחליף למתת אחר שלנו לעצמנו שרק הוא והוא בלבד מקרב אותנו יחדיו וכולנו לקב"ה. "קורבן" של חסד וצדקה. ראשית אינו רק של כסף ושנית וזה העיקר הוא לא תעתיק סכימתי חוזר . הוא חליפה תפורה למידותיו של כל חלוש ונדכא. משה אהרון
המשך 11:19 07.06.2022שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
נועם
הרבי מלובביץ' ישו
06:12 06.06.2022שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר