פרשת נשא: אחת הפרשיות התמוהות ביותר בתורה זוהי פרשת קורבנות הנשיאים. אנחנו קוראים את אותם ששה פסוקים, עם אותן מילים, עם אותו קורבן, פעם אחר פעם אחר פעם, כשכל מה שמתחלף זה היום ושמות הנשיאים, ואולי ו' פה ו' שם.

בדיוק אותם קורבנות שוב ושוב, ואתה די משתעמם ואומר לעצמך ריבונו של עולם למה כתבת לנו את התורה בצורה הזו? מה אתה רוצה להגיד לנו בחזרה הסיזיפית הזו על אותם פסוקים בדיוק.

קצר על הפרשה. צפו:

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2022-06-02 at 08.46.53

הפרשנים הולכים לכיוונים שונים, אחד הפירושים הידועים אומר שרק מבחינה טכנית חיצונית הקורבנות היו בדיוק אותם קורבנות והמילים אותן מילים, אבל הכוונה, המוטיבציה, העולם הפנימי, הרגשות והמחשבות של כל אחד מהנשיאים היו משהו אחר, שונה מחבריו, ולכן התורה חוזרת על הדברים.

אך השאלה שצצה ועולה היא: הרי אף אחד לא יודע מה עבר בראש לנשיא יששכר, או לנשיא זבולון, או לנשיא יהודה, וכל מה שאנחנו יודעים זה רק את אותו קטע טכני שכולם חוזרים זה אחר זה בדיוק אותו דבר, אם כן מה משמעות המחשבות הללו אם אף אחד לא יודע אותן?

בתרבות שלנו יש נטייה להחצנה, "לא פרסמת לא עשית", אם אף אחד לא יודע מה עובר לך בראש, אם לא אמרת, אם לא צילמת, אם לא שיווקת – זה חסר משמעות. וזאת בעיה. לפעמים אנחנו נוטים להקטין, לזלזל ולשכוח את העולם הפנימי שלנו, הכמוס, העמוק, שאף אחד לא יודע עליו, אלא רק את/ה וריבונו של עולם.

והזלזול נובע מכך שאף אחד לא יודע את הדברים, לא מכיר אותם, וממילא זה לא משפיע על אף אחד. באה התורה ואומרת לנו: לא נכון! היא תחזור בדיוק על אותם פסוקים פעם אחר פעם, כשכל מה שמשתנה זהו רק עולמם הפנימי של הנשיאים, והתורה לא תכתוב את המחשבות הללו, ולעולם לא נדע מה היו המחשבות האלו, אבל נדע רק דבר אחד, שלכל אחד היה עולם פנימי שונה מחברו.

אצל כל אדם, האישיות העמוקה זהו המקום שבו הוא נמצא באמת, ושם הוא נמדד, ולא רק על פי מעשיו, ולכן אסור לנו לזלזל בעולם הפנימי, העמוק, האישי והאינטימי שלנו ולהתפתות ללכת רק לצדדנו החיצוניים המוכרים והנראים לכולם.