בתוך שבעה ימים אנו חווים שתי חוויות עוצמתיות אשר מטביעות את חותמן על פני כל השנה – יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. שני האירועים הללו מצוינים בעוצמה רבה במושב ניר גלים בו כיהנתי כרב במשך 32 שנה, מושב שכל מייסדיו יצאו ממחנות ההשמדה על מנת להקים יישוב לתפארת, מושב ששבעה מבניו נפלו במערכות ישראל.

החוט החורז שמלווה אותי בתקופה הזו קשור ומחובר למושג הידוע של חופש הבחירה. זהו מושג שלומדים עליו בבתי הספר ומלווה אותנו ביום יום, אולם הוא הופך להיות משמעותי ביותר באירועים כל כך גדולים ועוצמתיים.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

קרון רכבת מוות במוזיאון בית העדות בניר גלים (צילום: בית העדות)

הבחירה בחיים של ניצולי השואה

יש אשר כינו את הגרמנים ימ"ש – חיות טרף, מתוך רצון להביע בכך את התובנה שהם איבדו צלם אנוש. בני אדם עם לב אינם מתנהגים בדרך זו, רק חיה טורפת יכולה להתעלל כך בבני אדם. אני דווקא הקפדתי תמיד לקרוא להם בני אדם. הם היו בני אדם שבסקאלה של הבחירה החופשית בחרו את המקום הנמוך ביותר שהאנושות יכולה לדמיין. הם היו השטן בהתגלמותו, אולם זאת הייתה הבחירה החופשית שלהם! הם היו בני אדם שבחרו ברוע אין סופי. ואנו אותם בני אדם, אשר יש לנו את אותה בחירה חופשית, ואנו מחליטים האם לקחת אותה למקומות הנמוכים או למקומות הגבוהים כמו מדרגת "קדושים תהיו" המופיעה בפרשת השבוע. אנו בני האדם מחליטים האם לבחור בטוב או ברע, בייאוש או בצמיחה, בוחרים אם לראות את הטוב או את הרע.

להבדיל, המתח הזה של הבחירה מלווה אותי שנים בהתבוננות על דור המייסדים שחוו את החוויות הקשות ביותר. מאיפה הם שאבו את הכוחות להתחיל הכול מהתחלה? מהיכן לקחו את תעצומות הנפש להמשיך כשרובם ללא אבא ואימא, כשרובם איבדו את רוב משפחתם?

אפשר לתרץ ולומר שהם פעלו מתוך תחושת אין בררה, אולם מי שעושה באין בררה קשה לו להצליח. כשאנו רואים לאלו הישגים הם הגיעו בהקמת המדינה, בהקמה של יישוב לתפארת ובהקמה של משפחות מפוארות – אנו מבינים שזו תוצאה של בחירה – "ובחרת בחיים"; בחירה מודעת לקיים את צוואת ההורים, לחיות ולספר; בחירה שמתוך כל הרוע שראו וחוו יצמח טוב, שהם עצמם יצמיחו טוב; בחירה מתוך אמונה ברבש"ע. וכפי שרבים אמרו לי: האמונה שרכשנו בבית אבא הייתה כל כך עוצמתית, עד שמה שלא יקרה נמשיך להאמין באבינו שבשמים. זאת איננה בחירה חד פעמית, זו בחירה יום יומית לקום בבוקר להיזכר במה שחווינו ומה שעברנו, ומתוך כך לבחור להצמיח אור ותקווה לאנושות.

עוצמת הבחירה של המשפחות השכולות

את התהליכים הללו אני פוגש גם אצל המשפחות השכולות ביישוב. משפחות אשר נתנו את היקר מכול לטובת ביטחון המדינה. פעמים אני מביט בהם ותוהה איך הם קמים בבוקר, כיצד הם מחייכים וצוחקים, ואז אני מבין שוב את העוצמה של הבחירה החופשית הנתונה בידיו של האדם. איזה כוח עוצמתי קיבלנו מריבונו של עולם. זה תלוי בנו, בהחלטות שלנו – לשקוע באבלות או להביט קדימה; להתייאש לנוכח האסון שפקד אותנו או יחד עם הזיכרון והאבלות לבחור בקיום הצוואה, כי במותם ציוו לנו את החיים.

את עוצמת הבחירה אני פוגש בתחום עסוק נוסף, כפוסק הלכות במסגרת המענה הטלפוני של "קדושת החיים" במכון פוע"ה. משפחות הצריכות לקבל החלטות גורליות בדבר יקיריהם הסובלים האם להנשים או לא וכדו'. גם שם עוצמת בחירתו של האדם החולה והמיוסר יש לה שיקול משמעותי בעולם ההלכתי.

הבחירה האחרונה קשורה גם  לחגיגות יום העצמאות. לאורך השנים והחודשים האחרונים, אנו עוברים במדינה המון טלטלות. לא הכול מתנהל לפי ראות עינינו. לדעתנו, יותר מדי אסונות, פגעים וחוליים מלווים אותנו. הרשימה ארוכה וכולם מכירים אותה. אולם בסוף זאת בחירה שלנו אם להביט, לזכור ולהנכיח בעיקר את החוסר, את הריק ואת הצרות, או להביט ולראות את הניסים העצומים שנעשו לנו מאז קום המדינה; להתבונן כמעט בכל תחום: כלכלה, ביטחון, עלייה, תורה, חינוך, ולומר בהתפעלות "מאת ה' הייתה זאת".

קשה להאמין שבני אדם מסוגלים לחולל כאלו פלאים, וודאי שיש כאן יד אלוקית. מתוך כך עלינו להמשיך ולומר בהתפעלות "היא נפלאת בעינינו". זאת בחירה שלנו – לראות את הטוב, להתמקד בו ולומר את ההלל.

==

הרב צבי ארנון עומד בראש אגף 'קדושת החיים' מבית מכון פוע"ה ועד לאחרונה רב המושב ניר גלים.