בשבועות האחרונות יש עליה משמעותית במתיחות הביטחונית בפנים הארץ.

זה החל לפני מספר שבועות, בעת הפיגוע בבאר שבע. לאחר מכן, המצב הבטחוני, ובכלל זה תחושת הבטחון, המשיכו להתדרדר עם ביצוע הפיגועים בחדרה ולאחריהם בבני ברק. כל אחד מהפיגועים הללו גבה מספר קורבנות תמימים וחפים מפשע.

הפיגוע האחרון ברחוב דיזינגוף בתל אביב רק המשיך לדרדר את תחושת חוסר הבטחון. התמונות הקשות מכל אחד מהפיגועים, יחד עם תמונות וסרטונים מהאירועים הללו המחישו כמה חשוב שיהיו ברחובות כמה שיותר אזרחים חמושים ומיומנים בשימוש בנשק.

כך למשל, בפיגועים שאירעו בבאר שבע וחדרה, היו אלו אזרחים חמושים ושוטרים מחוץ לשעות העבודה (שנכון להתייחס אליהם כאל "אזרחים חמושים"). מנגד, בפיגועים שאירעו בבני ברק ובתל אביב, המשטרה הייתה זו שהגיע אל המחבל בסופו של דבר.

השוני בין שני סוגי האירועים, כרוך בכך שלמשטרה לוקח יותר זמן להגיב מלאזרח שנמצא במקום (חשוב לציין כי אין לי שום ביקורת על זמן התגובה של המשטרה ולטעמי הוא סביר בהחלט).

שרת התחבורה מעניקה תעודת הוקרה לנהג שניטרל את המחבל מהפיגוע באר שבע

לצד תחושת חוסר הבטחון ולצד ההבנה שאזרחים חמושים יכולים להציל חיים ולנטרל מפגע באופן מהיר ויעיל, ניתן לראות תגובה של הציבור הרחב – השיח החם כרגע ברשתות החברתיות כרוך בחלק ניכר ממנו ברצון של הציבור להתחמש.

יאמר, כי בימים אלו ניתן לראות הרבה יותר אזרחים חמושים שמסתובבים ברחובות, אך אלו היו חמושים עוד לפני גל הפיגועים. לצד השיח והרצון של הציבור להתחמש, ניתן לשמוע עוד דרישה של הציבור, להפחית את התנאים למתן רישיונות לנשק.

שני סוגי רישיונות נשק

בואו נסביר מעט. יש שני סוגי רישיונות נשק: ארגוני ופרטי.

רישיון ארגוני הוא כזה שניתן בשל תפקיד – למשל: מאבטח, בלדר כספים ועוד.

רישיון כזה ניתן למקום העבודה שמחזיק מספר כלי נשק. האזרח שעובד שם מקבל רישיון ארגוני והוא מגיע למקום העבודה, מקבל את האקדח ומחזיר אותו בתום העבודה או המשמרת לפי העניין.

רישיון פרטי מנגד, ניתן לאדם פרטי על בסיס תבחינים שהמשרד לבטחון הפנים הגדיר מראש.

אילוסרטרציה (צילום: מיכאל גלעדי/ פלאש 90)

כיום, התבחינים העיקריים והמוכרים הם על בסיס שלוש קבוצות עיקריות.

הראשון לפי מקום: מגורים, עבודה וכד'; השני לפי סוג עיסוק: חקלאי, מורה דרך, קב"ט, כבאי, מדריך ירי ועוד; השלישי לפי הכשרה: שירות בכוחות הבטחון (קצינים ונגדים בקבע ומילואים מדרגה מסויימת), הכשרה צבאית ברובאי 07 ומעלה, שירות ביחידות מיוחדות בכוחות הביטחון, שירות במשטרה הכשרות ייחודיות של גופים ביטחוניים ועוד.

רשיון ארגוני, אילוסטרציה (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

אם נחזור לדרישה להפחית את התבחינים שהצגנו את רובם מעלה, הטענה של הציבור וחלק מנבחרי הציבור, היא שהפחתה של התבחינים תאפשר לרבים להוציא רישיונות לנשק. טענה זו נכונה. אבל יש התעלמות מהפיל שבחדר.

הבעיה הגדולה עם רישיונות הנשק

בעיה גדולה עם הרישיונות לנשק אינה רק בתבחינים, היא גם בסירובים למתן רישיונות לנשק, אי חידוש רישיונות או ביטולים של רישונות קיימים – כל אלו, בשל המלצה או דרישה של משטרת ישראל.

בכל שלב הרישיון לנשק, המשטרה יכולה להתנגד למתן רישיון לנשק לאדם (פרטי או ארגוני).

כך למשל, אדם יכול לבקש רישיון לנשק לראשונה ולהיתקל בסירוב, בגלל התנגדות של המשטרה. זה יכול להיות גם בשלב החידוש של הרישיון, אז נעשית פניה של אגף כלי הירייה (הגוף במשרד הבט"פ שאחראי על רישיונות לנשק) למשטרת ישראל בשאלה אם יש להם התנגדות.

מפכ"ל המשטרה בכנסת (צילום: אולביה פיטוסי/ פלאש 90)

הסירוב של המשטרה, יכול להיות אפילו בתקופת הזמן שבין החידושים, אם למשל המשטרה מחליטה שיש לה התנגדות שלאדם מסויים יהיה רישיון לנשק.

לעיתים הדרישה של המשטרה יכולה להיות מבוססת, למשל האדם חשוד בביצוע עבירה חמורה. אך לעיתים, ורוב המקרים זה המצב, הסירוב של המשטרה יכול להיות לא סביר לחלוטין, אפילו על גבול המגוחך.

כך למשל, נתקלתי במצבים שבהם המשטרה ביקשה לפסול רישיון לנשק של אדם שהתקבל מידע מודיעיני על מעורבות שלו בסמים. ככה, בלי הסברים, בלי חקירה – סתם מידע מודיעיני עלום.

אז, אותו אזרח צריך להתרוצץ להלחם על הרישיון שלו חזרה (ואם נלחמים בתחנות הרוח הרישיון מוחזר לרוב).

במקרה אחר, נתקלתי באדם שנחקר על עבירה של הטרדה מינית ובוטל לו רישיון הנשק. בלי להידרש לשאלת החומרה והאחריות של אותו אדם לעבירה של הטרדה מינית, חייבת להישאל השאלה, מה בין חשד לעבירה כזו לבין נטילת רישיון לנשק?

כל אלו, אף מבלי לדבר על אותם גברים שבמסגרת סכסוך משפחתי ותלונות הדדיות נלקח מהם סתם הרישיון ויחד איתו האקדח. במקרים רבים התיקים הללו נסגרים בלא כלום – אך הרישיון לנשק, הוא אבד לעד.

רבות דיברו לאחרונה על המדיניות של המדינה לצמצם נשק בידיים פרטיות (ברישיון כמובן), אך ישנה שתיקה רועמת על כל אותם אנשים שנלקח מהם הרישיון והאקדח סתם בגלל התנהלות גחמתית של המשטרה.

הדרך לשינוי נעוץ לא רק בשינוי והקלת התבחינים למתן רישיונות פרטיים לנשק, הוא עובר גם דרך המשטרה בהפסקת ההתנגדויות חסרות הבסיס וההגיון של המשטרה למתן, חידוש או החזקה ברישיונות נשק פרטיים.

 

עו"ד עומר בללי, הוא מומחה למשפט פלילי