יום שלישי ו' שבט בשעות הבוקר המאוחרות הבן שלי מתקשר. מה נשמע אבא? היה פינוי של מטע זיתים ליד אש קודש ביקשו עזרה בשיקום, אפשר ללכת? כן, אמרתי, למרות שהיה לי בלב תחושה לא כ"כ טובה. מתי אתה חוזר לישיבה? תוך שעתיים, אל תדאג רק הולכים לעזור קצת לתושבים.

לאחר שלוש שעות אני מתקשר, אין מענה. עוד שעה ועוד שעה והתחושה הלא טובה שהיתה לי מתחילה לתפוס מקום. בשעה 17:00 מקבל טלפון מהבן, אבא הערבים עשו עלינו לינץ' אני בדרך לעין כרם! הלם!

רץ לאוטו מניע וטס לעין כרם, פוגש את הבן בחדר מיון, פצוע ביד עם חשש לשבר, מסביבו עוד נערים בגילו פצועים בפנים ובשאר מקומות, מה קרה?

הם ארבו לנו, הגענו לשם, עזרנו במה שיכולנו ואז חשבנו ללכת לטבול בבאר המים שליד עלי (מקום מטוייל ע"י המתיישבים במקום) לא התרחקנו כ"כ ופתאום הגיעו לכיון שלנו כמה טנדרים, פרקו מתוכם כ30 ערבים והתחילו לזרוק אבנים, כאשר הם יוצרים טבעת סביבנו ולא נותנים לנו לחזור לישוב, התחלנו לרוץ אולי נצליח להגיע לישוב אחר, אך לכל מקום שהגענו כבר חיכו לנו ערבים, רצנו שעה וחצי, מנסים לא להפרד כדי שלא יחסלו אותנו אחד אחד, בדרך אחד החברה התקשר למוקד בנימין, "בואו מהר, הם הורגים אותנו, זה לינץ'" אך המוקדנית חשבה שהוא מתלוצץ, לבסוף השתכנעה לשלוח ג'יפ סיור, הם המשיכו, הקיפו אותנו מכל הכיוונים וניווטו אותנו לתוך הכפר שלהם, כשהגענו לשם נכנסנו בלית ברירה לבית נטוש לתפוס מחסה ושם הבנו שהכל היה מתוכנן, מסביב לבית חיכה המון זועם עם כ30 צלמי עיתונות, הם היכו אותנו בכל הבא ליד, לומים טוריות בלוקים נזרקו לעברנו, אחד החברה שכב מחוסר הכרה מתבוסס בדמו, הערבים דרכו לו על הראש והצטלמו, פחד מוות!

משמים הגיע שוטר פלסטיני עם אלה הוא צעק לפורעים "חלס", הם לא הקשיבו, הוא נכנס לתוך הבית ואז הם קצת נרגעו, אמר לנו להרים ידים, והתחיל לכפות אותנו בחוטי ברזל, מי שהעז להוריד ידים חטף מהאלה שלו. הסהר האדום הגיע, אולי קצת עזרה רפואית? רחמים? הם יורדים עם אלונקות, פותחים אותם, מוציאים גזה, מצטלמים… וסוגרים חזרה ונעלמים, רחמנות של ערבים!

למה לא עוצרים את הערבים?

לאחר חצי שעה הגיע הג'יפ הראשון 4 חיילים סה"כ, הם היו מפוחדים. הגיע עוד ג'יפ, 8 חיילים מול מאות פורעים, הקצין הגיע אלינו ואמר "מגיע לכם לא הייתם צריכים להכנס לכאן", "אבל לא נכנסנו הכניסו אותנו", הוא כבר לא מקשיב. לאחר משא ומתן עם השוטר הפלסטיני, הוחלט שהחיילים יחלצו אותנו וכך מצאנו את עצמנו מובלים ע"י החיילים כאשר ההמון עדיין מכה אותנו תוך כדי חילוץ.

נכנסו לג'יפים בדרך לבסיס הקרוב, שם חיכו לנו כוחות של יס"מ, כל אחד קיבל אחר כבוד מספר על היד, ולאחר תחקור קצר העבירו אותנו לעין כרם.

2.00 בלילה, אין שבר ברוך ה' חוזרים הביתה!

בדרך אנחנו כבר שומעים בחדשות על "תג מחיר", של מי? של הערבים? לא. בתקשורת מציירים שהיהודים הלכו לעשות "פוגרום" (כך המשטרה הגדירה זאת לאחר מכן) והמקומיים התגוננוו ואף הואילו בטובם להגן על המתנחלים, מציאות מדומה? מתברר שיש מי שיש לו כח ליצור מציאות, הקרבנות הפכו לנאשמים!

בבוקר כבר מתחילים הגינויים, החל מדני דיין ומשר הביטחון מימין, וכלה בידידנו מהשמאל המשבחים את ערבי כפר קוצרא הרחמנים שהגנו על המתנחלים. מה צריך לעשות עכשיו? להתנצל? טוב מילא, לפחות הילדים בחיים!

יום חמישי ח' שבט 1:30 בלילה, דפיקות עזות על הדלת, מי שם? "משטרה, לפתוח מיד!"

אני פותח, שלושה בלשים פורצים לי לבית, איפה הבן? יש לנו צו מעצר משופט! הוא חשוד בתקיפה בנסיבות מחמירות! חשוד? אבל תקפו אותו? זה לא משנה! איפה הוא? הילדים הקטנים מתעוררים. אנחנו הולכים לחדרו, אני מעיר אותו בנחת שלא יכנס ללחץ גם כך עבר טראומה מטלטלת, "קום משטרה, תתלבש", הם לא יוצאים מהחדר, מזמינים גם את שני השוטרים החמושים שנמצאים בחצר, "טוב תנו לי גם להתלבש, אני גם רוצה לבוא", הם עוקבים אחרי לכל מקום. לאחר כמה דקות הם שמים אזיקים על ידיו ורגליו של הבן, הלא הוא התוקף למי ששכח.

אני נוסע אחריהם בדרך "למחלקה לפשעים לאומניים" במחוז ש"י במעלה אדומים. מגיעים לשם בשעה 3:00 בערך, בנתיים מגיעים עוד 3 עצורים עם אבותיהם, כולם מוכנסים לחדר המתנה מבודד, כולם עם אזיקים, מגיע עו"ד מעמותת חוננו, אך לא מרשים לו להכנס.

7:00 בבוקר מגיעים החוקרים, כולם מובלים לחדר החקירות, 3 שעות של חקירה מתישה ע"י חוקר מיומן שחוקר נער בן 15 על "פוגרום" שהוא ערך לערבים התמימים במקום.

הרבה דמעות יורדות מעיני, על הבן! על המצב! על המדינה!

כמה אירוני, בחדר ההמתנה היה תלוי מודעת תדרוך לשוטרים – "יש להגביר עירנות מאירועי פח"ע בעקבות המשא ומתן לשלום עם הפלסטינים", אולי בגלל זה גם אנחנו פה?

אחד הבלשים יוצא, מסביר לנו ההורים שהילדים שלנו הם פושעים מסוכנים, ואנחנו הולכים לבית המשפט השלום בירושלים להארכת מעצר ל5 ימים, הדיון בשעה 11:00. מגיעים לבית המשפט, בנתיים יש כבר 7 עצורים, כולם מובלים כפושעי ישראל, 3 הראשונים נכנסים, אחריהם נכנסים שני עו"ד מחוננו ברוך ה' שיש כאלו צדיקים, לאחר כמה דקות אנחנו רואים את השוטרים בלחץ, מה קרה? השופט הורה לשחרר את כולם! אין שום ראיות, ההיפך אומר השופט "מכל הצילומים רואים ערבים מרביצים ולא יהודים, אם אתם רוצים אז מעצר בית – ישיבה לעשרה ימים, וזהו!", את הארבעה הנותרים השופט לא רוצה כלל לראות, הבלשים לא מוותרים מיד הם מגישים ערר למחוזי, דיון בשעה 13:00, ומה עם השבת? ה' ירחם!

בית המשפט המחוזי, שוב אותו תסריט, השופט מעיין, לפני שהוא מחליט הבלשים עוד מספיקים ליצור קשר עם פרקליט המדינה – שי ניצן, הם מביאים ממנו מסמך המבקש מהשופט צו עיכוב ל48 שעות, השופט לא מתרשם, כולם משוחררים!

בשעה 15:30 הגענו הביתה ברוך ה' שבת בבית!

יום ראשון יא' שבט, כולם מוזמנים שוב לחקירה במחוז ש"י, הפעם גם אני חוטף שיחת מוסר, "למה אתם לא עוצרים גם הערבים" אני שואל? "נראה לך שלא נעצור?" עונה לי החוקר הקשוח, נחיה ונראה אני חושב לעצמי.

שוב חקירה, שוב צעקות ואיומים, לאחר שעתיים של סיוט, יוצאים ברוך ה' מהמקום הארור הזה, חוזרים לישיבה…

אני מגיע הביתה בערב פותח את המחשב ומנסה להבין מיהם החברה האלו מהמחלקה לפשעים לאומניים, מגלה כתבה בהארץ, עד עכשיו חקרו יותר מ800 איש על תג מחיר, ו… אין כתב אישום אחד! יש בכלל דבר כזה תג מחיר? אולי המותג הזה – "תג מחיר" משרת אינטרס של מישהו?

במחשבה שניה – בעצם יש תג מחיר! יש תג מחיר כדי להשיג הסכם שלום, למסור שטחי מולדת, הרי היינו כבר בסרט הזה, הכה במתנחלים וצא מהשטחים!

קרבנות השלום כבר אמרתי?

==

שמו של הכותב שמור במערכת