אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

ארבעת הבנים בהגדה – שאינו יודע לשאול חביב

חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול: האם הבנים בהגדה של פסח מסודרים לפי סדר העדיפות? מתחיל בגנות ומסיים בשבח? ומה הדרך החינוכית, האינדיבידואלית שמציעה ההגדה לכל בן?

ארבעת הבנים בהגדה - שאינו יודע לשאול חביב
  שולחן הסדר (צילום: נתי שוחט/ פלאש 90) תמונת כותב (צילום: איתן שילד)

תיאור ארבעת הבנים בהגדה של פסח הוא החלק האהוב עליי בהגדה.

מעל הכל ההבנה שיש בנים שונים שצריכים מענה מיוחד ואינדיבידואלי. יש גם גיחוך מסוים בהקראת הטקסט כולו על מערכי השיעור השונים שבו, לכל ארבעת הבנים. אם מאריכים ומסבך את ה'מגיד' לכל הבנים משגים מטרה הפוכה מהתאמת הסדר באופן ייחודי לכל ילד, כמו שלכאורה מצווה אותנו ההגדה.

בהקראה זו יש שילוב מסוים בין המסורת למציאות העכשווית, ובין התוכן הנקרא לבין הצורה והמתודה שאמורה ללוות אותו. שילובים שחורזים קטעים נוספים בהגדה של פסח. 

עוד באותו נושא

ליל סדר ישראלי עם בנט, סמוטריץ', ליברמן וגפני


4

אנסה להציע קריאה רעיונית מסוימת בתוך ארבעת הבנים, נוספת על הרובד המרכזי שנוכח בה.

המשנה בפסחים מתארת את מבנה ליל הסדר, ובין היתר מזכירה "וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל בֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ" כהנחיה מקבילה לארבעת הבנים המוזכרים בהגדה, המשפט הבא במשנה הוא "מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח, וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי, עַד שֶׁיִּגְמֹר כֹּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ" (י' ד').

המשנה מזכירה שנוסח ההגדה מתחיל מתיאורים קשים ומצערים של ההיסטוריה, ומסתיים בתיאורים רכים ושמחים. מעניין לראות את הסמיכות בין שני חלקי המשנה, הסדר שבין הגנות לשבח, יחד עם ההתאמה המיוחדת לכל בן ובן.

המשפטים אינם מקושרים בלשון המשנה, ולכן לא מחייבים דרישה מיוחדת, ובכל זאת, יש בכך הזמנה לשיח על ארבעת הבנים ומקומם בסדר ההגדה. 

ארבעת הבנים מסודרים כך: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול.

בהסתכלות רגילה, סדר זה אינו מתאר את ארבעת הבנים מן המגונה אל הראוי לשבח, מן הילד ה"רע" אל הילד הטוב. היה אפשר למשל לסדר אותם באופן אחר כמו: רשע, שאינו יודע לשאול, תם וחכם, שמדגיש את הצדדים השליליים שיש בבן הרשע ואת הצדדים החיוביים שיש בבן החכם. הצעה מחשבתית מעניינת ששמעתי, הייתה, להציע שאין מושגים כגון גנות ושבח אצל בנים, כל הבנים אהובים ורצויים, והחכם טוב ומגונה בעינינו בדיוק כמו הרשע. 

מפרספקטיבה הוראתית חינוכית, אפשר להציע כיוון נוסף.

ארבעת הבנים אכן מסודרים מן הגנות אל השבח, מן הילד החביב אל הילד החביב והאהוב יותר. החכם נמצא במקום הנכון, יודע כבר את החומר, ולמורה אין כל כך מה לעשות איתו. לאחריו מגיע הרשע, שאמנם לא מגיב בדרך המבוקשת והמועדפת, אך הוא משחק באותו המשחק, ומדבר בשפה הנכונה. הוא מתעניין בשיח שהמורה מביא עמו.

עם הרשע נדרשת עבודה, אך אין צורך בשכנוע ומאמץ יתרים למענו. הבנים האחרונים הם התם והבן שאינו יודע לשאול, הם דורשים מהמורה את המאמץ הרב ביותר, משום שמלבד הלימוד נדרש מהמחנך גם לסקרן אותם ולגרום להם לרצות להתעניין, תוצאה שקשה במיוחד להגיע אליה בלימוד עם הבן שאינו יודע לשאול.

הדרישה של הבן שאינו יודע לשאול היא הגבוהה ביותר, בזמן שהחכם אמנם לא מגונה, אבל באמת פחות צריך את המענה החינוכי.

פרדיגמה זו, של הדגשת הצורך לעניין ולסקרן, שזורה בליל הסדר כולו, בניסיון למשוך ולפתות את המשתתפים לשאול שאלות ולקחת חלק בשיחה הגדולה שמונחת בקערת הסדר.

קריאת כיוון למציאות של קהילה שמבינה שאינה יכולה להסתפק בכוח ובאיומים כדי לגרום לחבריה להישאר בתוכה, וכן לא להישאר במרחב מצומצם ולפנות לקהל קטן שמבין שיח מתוחכם ומסובך, כי אם להצליח לגרום לאנשים רבים לרצות לשאול ולהיות חלק. 

אפשר לראות רעיון דומה במעשיו של יצחק אבינו, המקרא מתאר "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" (בראשית כ"ה כ"ח), אני מבקש להניח (וכך הסביר הרב יונתן זקס ז"ל, "למה אהב יצחק את עשו", שיג ושיח) שאהבת יצחק כלפי עשיו לא הייתה משום שעשו הצליח לשחדו בצייד, ומשום שלא ידע מהו טיבו של עשו, אדרבה, יצחק אהב את עשיו דווקא משום שידע מה טיבו, ובזכות מעשיו הרעים. אהבה בוערת לילד שצריך יחד מיוחד ואישי יותר. 

יהיו הדברים לעילוי נשמת בת דודתי חוי קראוס 

אלון בלוך הוא תושב בבית שמש, משורר וכותב, לומד בישיבת עתניאל.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו