בליל הסדר הישראלי, לא זה המשפחתי, המטאפורי, לו היה כזה – הייתי רוצה לראות הסבה של בצלאל סמוטריץ', עם נפתלי בנט.

באותו שולחן, מתן כהנא מעביר מעט חרוסת לרב יצחק יוסף, שמעביר אותו, בתורו, אל אביגדור ליברמן.

ליברמן מסדר את החרוסת בכורך ומכין שתי מנות אחת לו ואחת למשה גפני ומוסיף בדיחה שזה בהשגחת הבד"צ. גפני מספר על המנהג לשים את החרוסת על המריצות, זכר לטיט, וליברמן נבוך ומבקש סליחה על הדברים שהוא אמר ביחס לחרדים בעיצומו של קמפיין.

אחר כך אבישי בן חיים ויעקב ברדוגו, אומרים לניר אורבך עד כמה הם מעריכים אותו, הגם שהם חולקים עליו קשות. בנימין נתניהו יושב ממש ליד מנדלבליט, כמו פעם בשולחן הממשלה, והם מריצים חיוכים עם שי ניצן ושואלים לשלום האישה והילדים.

אמיר אוחנה ודודי אמסלם מציעים לנשיאת ביהמ"ש העליון השופטת אסתר חיות, שהם ישירו איתה יחד את מה נשתנה, וכולם צוחקים שהכל השתנה בעצם.

מנסור עבאס מגיע ואומר בצחוק שהוא בא לגנוב את האפיקומן. סמוטריץ' מחזיר לו בבדיחה ואומר שהוא בעצם קנה את כל החמץ ובגלל שמחירי החיטה נוסקים בשל המלחמה באוקראינה הוא במקומו לא היה מוכן להחזיר חזרה את הסחורה. "תעשה מזה מלא כסף"..

הרב טאו מבקש כוס שלישית והוא שמח מאוד כשהרב מלמד אומר כי לכבוד הוא לו למזוג לו כוס. ושניהם שמחים על כוס של גאולה בארץ הקודש.

"זה לא הזוי כל הדבר הזה, כשמחר נמשיך להתווכח?" שואלת פנינה תמנו שטה את יוליה מילינובסקי. "תראי, ולמרות זאת, אנחנו כמייצגות של שתי עליות מהשנים האחרונות מרגישות כאן בבית", היא אומרת בחיוך.

גלית דיסטל אטבריאן ואיילת שקד, יושבות בצד ומפטפטות עם כוס יין. ליצמן ויאיר לפיד מספרים אחד לשני דרושים ששמעו על ההגדה של פסח.

איתמר בן גביר ועמר בר לב מספרים אחד לשני חוויות. ויאיר גולן ועמית סגל חולקים תובנות ספרותיות מהאחרונים שקראו. הכל טוב זורם ושמח. עד שפעילי ליכוד ופעילי יש עתיד אומרים להם: "רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית".

"גם נשים יכולות להתפלל?", שואלת תמר זנדברג. "בוודאי", אומר לה אורי מקלב. "אבל בחדר אחר", כך נהוג אצלנו בענייני תפילה וקדושה. "על אף שאני נגד, אני מכבדת", מצטרפת אליה גם מרב מיכאלי.

הגברים פורשים לחדר אחר כדי לא להפריע לשאר. גפני, בן גביר וליצמן מבקשים מכהנא שיעלה חזן. "מה פתאום?", הוא אומר יש כאן את הרבנים הראשיים והרב טאו. גם החרדים מסכימים כמובן.

טוב, אני לא עד כדי כך נאיבי, אני גם חושב שחילוקי דעות ומחלוקות הן חיוניות לצמיחה התפתחות ועמידה על ערכים של כל צד. אבל גבולות השיח שלנו נפרמים בכל פעם יותר ויותר. אנחנו מחדדים את הגבולות ואת הערכים והאידאולוגיה, פעמים רבות, גם על לא מהומה.

אז אם לא נשב יחד כולנו בליל הסדר, לפחות ניקח את הרוח הזו הלאה, לשאר הימים. אולי זו היציאה האמיתי שלנו לחירות. חירות מהמחלוקות, שלא תמיד הן לשם שמים, שמפלגות אותנו כל השנה.