לפני יותר מחודש פורמו ממצאי הביניים של הוועדה לבחינת פערי התיווך בתוצרת החקלאית, מסקנות הוועדה הראו כי פערי התיווך בתוצרת חקלאית בישראל נמוכים משמעותית בהשוואה לOECD.

המסקנות הראו גם כי טענות החקלאים שפערי תיווך ברשתות הם שמיקרים את התוצרת החקלאית, אינן מבוססות, והחקלאי גוזר את עיקר הרווח בשרשרת הערך.

משהו במספרים לא הסתדר לי כלל, כחקלאי אני בדיוק בכמה אני מוכר ק"ג תפוח ומה המחיר הסופי שלו בסופר.

כדי לוודא את עצמי צלצלתי לכמה חברים ברחבי הארץ: מגדלי תפו"א ובצל בעוטף עזה, חבר שמגדל פלפלים בבקעה וקיבוצניק מתעשיית האבוקדו בגליל מערבי. כולם הסכימו אותי שהמחירים המוצגים ו% המחיר שהחקלאי מקבל מכל שרשרשת הערך ("תן לי 60% מהמחיר בסופר – אני מוכר לו עכשיו" – ציטוט מהבקעה). משהו במספרים לא הסתדר גם להם כלל, המחיר לחקלאי מהווה בין 20 ל 25% במקרה הטוב.

אילוסטרציה (צילום: עבד רחים/ פלאש 90)

גם דרך ואופן הצגת הנתונים נראתה לי שגויה ולא מעמיקה:

1. כאמור, המחירים לחקלאי גבוהים משמעותית מהמחירים האמיתיים. כל המגדלים איתם שוחחתי היו מאושרים לקבל מחירים כאלה למרכולתם.

2. הטבלאות פשטניות ולא מפורטות. מה הכוונה ב"אבוקדו" האם זה המחיר לתחילת העונה או לסופה? האם כל זני הפרי מתומחרים באותו סכום?

לדוגמא: זנים שונים של קלמנטינה ישראלית משווקים טריים מספטמבר ועד אפריל. האם כל החודשים המחיר אחיד ויציב כמפורט בדוחות? הנתונים, מעבר להיותם שגויים, הוצגו באופן חלקי ולא מקצועי. האם על בסיס נתונים כאלה מתקבלות החלטות כלכליות הרות גורל בישראל?.

אגב, קובלנה רשמית לגבי אמיתות הנתונים הוגשה לוועדה ע"י ארגון מגדלי הפירות מאחר שניתנה הרשות למזיק להשחית ולעיתונאי לפרסם – אין הוא מבחין בין עיקר וטפל.

(צילום: יהב גמליאל/ פלאש 90)

אם נחזור רגע לדו"ח הביניים  אשר לפיו מתקבלות ההחלטות הכלכליות הגורליות במדינה, המסקנה המתבקשת היא אחת;

הכלכלן הישראלי לא יעיל ולא תחרותי. הוא איננו מסוגל לבסס מסקנות ומדיניות על  נתונים תקפים ומהימנים, להתמודד עם ניתוח רב משתנים, ובעיקר לא מצליח להגיע למסקנות הנכונות.

יחס השכר בין כלכלן ישראלי להודי הוא כ1 ל-10. במחיר של הכלכלן הישראלי היה ניתן לשכור 10 כלכלנים הודים חרוצים ומוכשרים שהיו מסוגלים לנבור בנתונים, לעשות קרוס צ'ק, ולהציג דו"ח מקיף ומדויק בהרבה, שיאפשר למקבלי ההחלטות להגיע למסקנות נכונות.

כלכלני האוצר לא מצליחים כבר שנים לקדם מדיניות יעילה לצינון שוק הדיור הרותח, לטיפול בפקקים, או לשיפור הביטחון הפנסיוני הרעוע של אזרחי המדינה.

רפורמה בשירותי הכלכלנות

עלויות השכר שלו גבוהות וכוללות הטבות האופייניות למגזר הציבורי כמו תנאים פנסיוניים, רכב והטבות שונות כאשר בסופו של יום מתקבל מוצר נחות ויקר משמעותית מהחלופות בשוק, שיושב כאבן ריחיים על צווארו של המגזר היצרני ומשלמי המיסים.

הגיע הזמן לרפורמה מקיפה בשירותי הכלכלנות שהמדינה מקבלת, לפתיחת השוק לייבוא ולהסרת חסמים כמקובל בהייטקס, בתעשיית היצוא החקלאי ובתעשיות נוספות התורמות לייצוא ולתל"ג.

הכלכלן הישראלי, בניגוד לחקלאות המקומית, לא יכול לטעון לערך מוסף של שמירה על הגבולות, ביטחון תזונתי בעידן של אי יציבות, או שימוש לעודפי המים המטוהרים מהביוב העירוני.

אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

ובניגוד לחקלאות, פגיעה במגזר מקבלי ההחלטות הכלכליות במדינה לא יפגע בתעשיות מקבילות, בתל"ג או בייצוא הישראלי, בניגוד לתעשיית ייצוא הידע והתשומות החקלאיות שהיקפה הוא 1.5 מליארד $ בשנה, שהחקלאות המקומית מהווה את מעבדת המחקר שלו ובלעדיה הוא לא יתקיים לאורך זמן ופגיעה בחקלאות הישראלית, משמעותה פגיעה גם בתעשייה זו.

לסיכום, הוזלת סל התוצרת הטריה לצרכן חשובה והכרחית, ולשם כך נדרשת רפורמה. אולם ראוי שזו תסתמך על נתונים אמיתיים ומדויקים, תוך שמירה על הייצור המקומי ועל זמינות רציפה של תוצרת חקלאית טרייה ואיכותית לצרכן הישראלי.

בנימה אישית, כאגרונום בחברה בינ"ל ביקרתי בהרבה מדינות בעולם. ראוי שכלכלני האוצר (או יבוא מקביל, זול יותר) ילמדו באופן מעמיק איך מדינות העולם המערבי, צופות פני עתיד ופעולות לשמירה על החקלאות המקומית, תוך שיתוף פעולה מלא עם החקלאים וקידום מדיניות שמצעידה את החקלאות למאה ה21.

לו יעשו כן, ירבו הסיכויים שהרפורמות שיעלו על שולחן הכנסת אכן יובילו למטרות אותן הן מנסות לקדם, ולא יזרעו חול בעיני הציבור ומקבלי החלטות, ויביאו להחלטות שסופן להזיק יותר מאשר להועיל.

 

הכותב הוא בן למשפחה חקלאית ממרום הגליל ואגרונום בכיר בחברת ידע ותשומות חקלאיות מובילה במשק