חודש לאחר התאונת דרכים שעברה, בראיון מיוחד לסרוגים ענהאל שמואלי משתפת במחשבות שצפו בעקבות התאונה, איך אירוע כזה משפיע על המשפחה והזוגיות ומה היא מזכירה לעצמה על בסיס יומי.

עם איזה תחושות את מגיעה לחג?

"אני מגיעה עם תחושות שונות לעומת השנים הקודמות. פעם ראשונה שאני לא יכולתי לנקות בגלל התאונת דרכים. אני לא יכולה להכשיר בעצמי את הבית לפסח אז זה פעם ראשונה שניסע לכל חג הפסח ולא נהיה בכלל בבית. זה תחושות מעורבות, כי זה פעם ראשונה שאני סוגרת את הבית וזה לא מסיבות משמחות".

"מצד אחד אני אומרת שהקבה מזמן לי את זה כדי ללמוד לשחרר וללמוד לקבל את מה שיש ולשמוח. בסל הכל אני אהיה בחופשה עם הבנות אבל עדין צריך להתרגל לזה".

(צילום מסך מתוך אינסטגרם)

התאונת דרכים גורמת לקשיים בזוגיות?

"מבחינה זוגית זה מציף כי את הופכת להיות תלויה ב100% בבן זוג שלך. אני מבקש ממנו הכל מרמת האוכל ועד עזרה במקלחת. הכל על הכתפיים שלו וזה לא פשוט".

"אני מרגישה חסרת אונים ומשתגעת מזה שאני בוהה בתקרה במיוחד כי אני אדם ממש אנרגטי שרגיל להיות בעשייה כל הזמן. אז גם כאן יש אתגר של לשחרר ולקבל את זה ולהתפלל שאני אעמוד על הרגליים כמה שיותר מהר".

"אני מזכירה לעצמי שהכל זה זמני. בפן הנפשי אני בטוחה שצפויה לי עוד דרך ארוכה ושיקום אבל בפן הפיזי אני כל הזמן אומרת לעצמי שאני אתאושש מהר".

צפים גם קשיים משפחתיים?

"לבנות לא פשוט לראות את אמא שלהן שעושה הכל, לא עושה כלום. זה לא פשוט וגם להן יש התמודדות והן הופכות להיות יותר פעילות בבית ויש לזה צדדים טובים".

"לאריאל, הבת הקטנה שלי, קצת יותר קשה. היא קצת חוששת ממני אבל זה טבעי ואני מבינה את זה. נעלמתי להן מהחיים ליומיים בלי להתריע".

(צילום מסך מתוך אינסטגרם)

איזה מחשבות עלו אצלך בעקבות התאונה?

"אני מרגישה שהיה לי נס. אני מאוד מעורערת מהתאונה. אתה מתחיל לחשוב למה זה קרה לי? למה נשארתי בחיים? מעין שאלות קיומיות שלא שאלתי. בתחושה שלי זו נורת אזהרה בחיים. אני מאמינה שזה יוביל לתובנות משמעותיות מצד שני זה מאוד מערער"

"הגישה שלי היא שהקב"ה החליט שאני אשאר בעולם כדי להמשיך לעשות את מה שאני עושה והכי טוב שאפשר. אין ספק שהלילות לא קלים המראות של התאונה והתחושות חוזרות אלי. הכל נורא טרי ואני מקווה שבקרוב אני אהיה מאחורי זה ואני אשתחרר מ-"המצרים" שלי, שאני כרגע נמצאת בה".