הבלוגרית יוצאת "המירוץ למיליון", ענהאל שמואלי, עברה לפני שבוע תאונת דרכים קשה, והרופאים סיפרו כי היא ניצלה בנס. כעת, מספר ימים לאחר התאונה היא משתפת בפוסט באינסטגרם על ההתמודדות והקשיים והדרך השיקומית שמצפה לה.

"עוד לילה שאני מתעוררת בבהלה ולא ישנה, תחושת החנק שהרגשתי ברכב מציפה אותי, אני מפחדת לעצום את העיניים לא רוצה לזכור אבל זוכרת כל פרט מהתאונה(כמעט). כבר עשרה ימים שכולם אומרים לי לכתוב, אני יודעת שזה חשוב לריפוי הנפש והגוף, אך בכל פעם שניסיתי תחושת לחץ ופחד ממלאים לי את הלב".

"אני כותבת ומפסיקה, לא מסוגלת להשלים פסקה. לראשונה בחיי אני מחליטה ומכריחה את עצמי לכתוב. ״זה יכל להגמר אחרת, כמעט מתת״ כולם אומרים. זה היה יום שלישי יום יפה ועמוס, אני חוזרת הביתה מקניית שמלות לבנות לפסח. השעה חמש וחצי, אני מגיעה לרמזור שפונה למושב שלי מחכה לאור ירוק, מסתכלת שעצרו המכוניות בנתיב שמולי ועוברת בנחת, לפתע בוםםםםם חזקקק אני עפה (כך הרגשתי)".

"בשניות כל הרכב התמלא עשן, הייתי לכודה ברכב, תחושת מחנק, לא הרגשתי את הגב והרגליים. חשבתי שזהו, ככה מתים, אמרתי: ״שמע ישראל״ וחשבתי כמה טוב שזה יום שאמא שלי עם הבנות ולפחות השארתי ספר בעולם".

(צילום: מתוך אינסטגרם)

"הרגשתי שאני לא נושמת, שאני פה ולא פה, כמה דקות וחילצו אותי לאמבולנס ומשם לבית חולים, הרבה מלאכים טובים היו שם, את החלק הזה אני לא ממש זוכרת, רק הסירנה של האמבולנס מלווה אותי. כשהגעתי לבית חולים התחילו הבדיקות, רופאים בזה אחר זה נכנסים ולא מאמינים שאני בחתיכה אחת, מהניסיון שלהם תאונה כזאת היא לרוב קטלנית".

"הם דואגים לומר לי את זה, שאני אעריך ולא אתרכז בכאבים החזקים. במקביל חורי ז״ל הגיע לבית חולים הרופאים ניסו להציל בשניה שהסבירו לי שהיה פיגוע התאפסתי, תחושת הודיה ופרופורציה מילאה אותי. משם הוחלט לאשפז אותי לכמה ימים, יש לי סדקים בגב שמונעים ממני כרגע ללכת, כוויות, וכאבים חזקים מכף רגל ועד ראש אבל שברים אין, לזה קוראים נס".

"אני יודעת שמצפה לי שיקום פיזי ונפשי, אתגרים גדולים לפניי, זוגיים ומשפחתיים. אבל מאז הראש לא מפסיק לחשוב, למה? איך? כולם שואלים אותי ״נו , את עכשיו הולכת לטרוף את העולם, לנצל כל דקה?!״ .האמירה היא טבעית, אך לא כך אני מרגישה. בעוד שבוע נחגוג את פסח, אנו מייחסים חשיבות גדולה להישגים החומריים שלנו בעולם הזה, מה כבשנו ולאן הגענו, החמץ של ימינו".

"אבל בסוף כשאדם מת ההישגים האלו נשארים בעולם הזה, אבל מה איתנו, איזה גרסה שלנו חזרנו?! לאיזה אדם העולם הפך אותנו ?! האם נלחמנו על מה שקשה לנו, האם התגברנו, האם באמת עבדנו על חסרונות והפגמים שלנו?! אלו הם ההישגים הכי חשובים שצריכים להיות לנו"

"אני לא יודעת מה אלוקים הכתיב לי ומה העתיד מזמן לי… אבל הלוואי שבעוד שנה מהיום, אהיה אדם יותר שלם וטוב".