שו"ת: זו כבר לא מדינה יהודית, אז למה אנחנו עדיין שותפים?

שאלה

לפעמים לא ברור לי אם מדינת ישראל מקרבת את עם ישראל למקום טוב או רע. במיוחד בזמן האחרון אנו רואים שרוצים בכוח לגייס את בני הישיבות, ופוגעים בתקציבי הדת, והחרימו את ישיבתם של החרדים בממשלה, וגם מקיימים מו"מ על פינוי חלקים עצומים מארץ ישראל, והפריצות ושאר מעשים לא מוסריים כ"כ נפוצים בישראל, ועשרות אלפי גויים הסתננו ארצה, ולא מניתי את כל הרעות.

אולי כבר לא צריך להשתתף בענייני המדינה ולהיות חלק כ"כ מרכזי בה? אם הרוב נראה רע ומנוגד לרצון ה', אולי כדאי לפרוש? צריך להידבק בדברים טובים, ולא בשליליים. כבר היו לא מעט פעמים בהיסטוריה של עם ישראל שחשבו שהנה מתחילה הגאולה, ובסוף התברר שטעו; אולי זה נכון גם לגבי היום?

תשובה

שאלות גדולות שאלת. כבר כתב הרמב"ם בסוף הלכות מלכים שאין איש שיודע בדיוק איך יתגלגלו הדברים בזמן הגאולה עד שהם יקרו, כי הנביאים השאירו את הדברים מעורפלים וגם חז"ל לא קבעו בהם מסמרות.

הנה, הרמב"ם עצמו הניח שם שקיבוץ הגלויות יקרה רק אחרי שימלוך המלך המשיח – ועינינו רואות שקיבוץ גלויות ענק, שמעולם לא היה כמוהו, כבר קורה בפועל לעינינו, וחיים היום בארץ פי עשר יותר יהודים מאשר חיו כאן בזמן הקמת המדינה, למעלה משש מאות ריבוא, ובקרוב אפשר יהיה לומר שרוב העם היהודי כבר נמצא בארץ ישראל.

הקרקע רועדת היום מתחת לרגלי אחינו שבצרפת למשל, ורבים מהם כבר מכינים להם דירות ואפשרויות תעסוקה בארץ, ועולים בפועל או לפחות מכינים את עלייתם, ולא מדובר דווקא על יהודים שומרי מצוות. אז הנה, לפחות בעניין הזה של קיבוץ גלויות ברור לחלוטין שמדינת ישראל 'עושה את העבודה', והיא משמשת כמרכז הלאומי והרוחני והתרבותי של כל העם היהודי לתפוצותיו, בזה אין שום ספק.

אלא שיש בעיות. לא הכל הולך כמו שקיווינו שילך. החמור הלבן עם המשיח הרכוב עליו עדיין לא נראה באופק, ותיארת בפרוטרוט בעיות שונות שאנו מתחבטים בהם וכואבים אותם עתה בארצנו, ולא סיימת את כל הרשימה; אז מה זה אומר? זה אומר שיש עוד הרבה עבודה, עבודה תורנית וחינוכית לשפר את רמת היהדות וההתנהגות המוסרית של אחינו בני ישראל בציון, לחזק את הבתים ואת המשפחות ולהרבות ילדים 'כצאן אדם' כמו שאומר הנביא, ולחזק את כל מה שצריך חיזוק בכל התחומים. וב"ה זה הולך ונעשה, הולך ומשתפר.

עם כל הטענות והמענות הצודקות, אלו שציינת והרבה אחרות – כמעט בכל פרמטר שהוא המצב היום הרבה יותר טוב ממה שהיה אתמול-שלשום, והרבה הרבה יותר טוב ממה שבקלות הוא היה יכול להיות. אכן, הציבור הרחב בארץ לא מוכן להמשיך חלק מההסדרים שהיו מקובלים מקום המדינה, שכל מי שרוצה ללמוד תורה או מצהיר שהוא לומד תורה יהיה פטור מגיוס לצבא, וכן דורש שלפחות חלקים ניכרים מהציבור החרדי ייכנסו למעגל העבודה ויפסיקו להתפרנס, באופן ישיר ועקיף, על חשבון ציבור משלמי המיסים.

אסור לאבד פרופורציות, ואסור לכפור בטובה: במשך שישים שנה, אמנם בסיוע של לחצים קואליציוניים ואחרים, הציבור הרחב הסכים להסדרים האלו וסייע בגדול להקמת עולם תורה ענק בארץ הקודש – זוהי תופעה יוצאת מגדר הרגיל; אזרחי מדינת ישראל מפעילים מעין הסכם יששכר וזבולון הידוע עם לומדי התורה מכל הגוונים, וחבל שחלק מהדוברים בנושא לא מזכירים את זה ולא יודעים להודות על כך. אין צל של ספק שגם אם המפלגות החרדיות היו בקואליציה היו משנים עתה חלק גדול מן ההסדרים הקיימים, ובמידה משמעותית. אמנם נכון שהאווירה שנוצרה, אמירות של כמה פוליטיקאים והחלטות קשות לא-הכרחיות של משרד האוצר, שנמצא בידיים של אדם הנלחם בציבור החרדי ובשומרי התורה, גרמו להרגשה של רדיפה אמיתית אצל רבים בציבור החרדי; חבל מאוד שאי אפשר היה לשתף גם אותם בקואליציה הקיימת היום. קיימים בנושא אילוצים רבים, שלא כולם בידינו, וחלק מהם גם הפיכים – הרי אי אפשר לדעת מה יהיה מחר, ובוודאי שלא מה יהיה אחרי הבחירות הבאות.

גם נציגי הציבור שלנו עם כל רצונם הטוב עשו כמה טעויות משמעותיות, ואני מקווה שחלקן לפחות הפיכות. בכל אופן אין לי הקטן צל של ספק שהכיוון החיובי ברוב התחומים יימשך, ואי אפשר להסתכל על העניינים הציבוריים והמדיניים והרוחניים של עם ישראל רק בפרספקטיבה של ימים וחודשים, אלא צריך להסתכל על שנים ותקופות. צרות חברתיות ומדיניות היו בכל הדורות, אני לא בטוח שבחלקים גדולים מתקופת הנביאים המצב המוסרי בארץ הקודש היה יותר טוב מאשר היום. אכן, ישנן כיום תופעות מחרידות, חבורת נערים רוצחת בסכין נער מחבורה אחרת, שכרות וסמים ושאר מרעין בישין – ולעומת זה מתקיימת תופעה של הרחבת החינוך התורני על כל גווניו, ריבוי עצום של ישיבות מכל הסוגים, 'התחרדות' חיובית של חלקים גדולים בציבור הדתי לאומי שכוללת הקפדה במצוות ולימוד תורה ברמה גבוהה ביותר בלי לאבד את הקשר עם העם והארץ, ועוד תופעות חיוביות בלי סוף. האור עולה הרבה על החושך.

נסכם

הרצון לפרוש ולנתק מגע בא מייאוש, וגם קצת מעצלנות: צריך לקום ולעשות, ללכת בעקבותיהם של נציגי ציבור טובים שמתייעצים עם תלמידי חכמים מביני עניין, ולקוות שכמו שבשישים וכמה השנים האחרונות, עם כל הכאב והמלחמה נגד הדת והדתיים, הצלחנו להגיע עד הלום – כך יעזור ה' ובכוחות משותפים של עם ישראל לגווניו נצליח להתקדם ולהביא את מדינת ישראל, שעם כל בעיותיה היא ממש התחלת התגשמות חלום הנביאים, לאן שהיא צריכה להגיע, עד הגאולה השלמה בעזהי"ת.

==

הרב יואל קטן הוא ראש מכון לההדרת כתבי ראשונים בישיבת שעלבים, עורך הרבעון התורני 'המעיין' ומרבני 'דרך אמונה'.