היום בהיסטוריה: י"ט באדר תרפ"ו – רוטנברג מקים את תחנת הכוח בנהריים

יוזמות רבות ומשמעותיות יזם והשתתף פנחס רוטנברג, הקמת הגדודים העבריים, הקמת ההגנה לאחר מאורעות תר"פ, עידוד עבודה עברית וסלילת כביש צמח-טבריה.

אך גולת הכותרת של פעילותו, פיתוח תוכנית כוללת למפעל חשמל. בתחילה הקים את חברת החשמל הארצישראלית וקיבל מכתב זיכיון לשימוש במי הירקון. עיריית יפו ניהלה מלחמת עולם נגד כוונתו של רוטנברג לשימוש מי הירקון בטענה כי מי הירקון משמשים את אזרחי יפו. רוטנברג ראה במחלוקת זו מלחמה לאומית ולא ויכוח מקומי גרידא.

רוטנברג לא ויתר על הזיכיון שניתן לו והשלטונות שראו בעין יפה את יוזמתו חתמו אתו על הסכם זיכיון לשימוש מי הירדן והירקון תחת ניהולה של חברת החשמל הארץ-ישראלית. בי"ט אדר תרפ"ו 1926 אושר כתב ההסכם של הקמת החברה לניצול מי הירדן וחברת החשמל הארצישראלית נרשמה כחוק. רוטנברג קיבל את הרישיון לחשמל את ארץ ישראל.

גולת הכותרת של מפעלו הייתה הקמת מפעל החשמל בנהריים. במפגש הנהרות ירדן וירמוך, מדרום לים כינרת, שינה רוטנברג סדרי עולם: היטה את אפיקי הנהרות וכרה אגם גדול, שממנו הופלו זרמי מים אדירים על הטורבינות של התחנה ההידרו-אלקטרית, שייצרה חשמל.

שאריות הטורבינה בתחנת הכוח בנהריים (באסל עווידאת/פלאש90)
תחנת הכוח בנהריים 1933 (זלוטן קלוגר, לע"ם)

תחנת הכוח הראשונה – תל אור

חמש שנים נמשכה העבודה רוטנברג ליווה את הפועלים שחיו ועבדו בתנאים קשים. לצד דרישותיו גם עזר והתייחס לכל השותפים. והם השיבו לו אהבה בשיר שחיבר לכבודו מרדכי זעירא "הזקן מנהריים" למרות שהיה רק בן 34. כשהסתיימה העבודה נחנכה תחנת החשמל בנהריים ונקראה "תל אור".

לאחר מכן הקים תחנות נוספות בחיפה ובתל אביב הלא היא תחנת רידינג. יהודים, ערבים ואנגלים קיבלו את אספקת החשמל שלהם מ"חברת רוטנברג", כפי שנהוג היה לכנות את חברת החשמל באותן שנים.

רוטנברג שאף לא רק להאיר רחובות, אלא לחבר ולהאיר לבבות. ויזם מפגש פיוס בין ז'בוטינסקי לבן גוריון, אך הפיוס לא יצא לפועל.

בצוואתו כתב: "בין אם נרצה ובין אם לא נרצה, אחים לצרה אנחנו. נבינה זאת ונהיה לאחים לחיים, ליצירה, לפעולה ולבניין".