בני גנץ: "אני מתכוון להגיע ליעד – ראשות הממשלה"

בני גנץ וחברי מפלגת כחול לבן קיימו הערב (שני), באולם "רוקח", בגני התערוכה בתל אביב, אירוע חגיגי במלאת שלוש שנים להקמת מפלגתו של בני גנץ, מימי חוסן לישראל ועד להקמת כחול לבן ופיצולה מיש עתיד כחול לבן – חוסן לישראל.

באירוע משתתפים חברי הכנסת והשרים של כחול לבן וכן חברי כנסת ונבחרי ציבור לשעבר, בהם השר לשעבר גבי אשכנזי והשרה לשעבר עמר ינקלביץ' שזהו האירוע הראשון שהוא מופיע בפומבי. בנוסף נמצאים במקום ראשי מטות ופעילים מרכזיים של המפלגה.

שר הביטחון ויו"ר המפלגה בני גנץ אמר באירוע: "רק מפלגה מרכזית, וקואליציה רחבה, תוכל בסופו של יום להוביל לאיחוי הקרעים, להסדרת יחסי דת ומדינה, לחיזוק האמון במוסדות המדינה, לשמירה על הביטחון והבאת שלום. עלינו ובתוכנו".

עוד באותו נושא

מנסור עבאס מעריך: כמה זמן הממשלה תחזיק מעמד

19:25 | חדשות סרוגים

48

0

😀 👏

"זוהי המשימה הגדולה, ואני מתכוון להגיע ליעד הזה שעבורו נכנסתי לפוליטיקה, וכן, הוא עובר בראשות הממשלה, והובלת המדינה בסופו של דבר", הכריז גנץ.

גנץ התיחס גם לחלק היחסי של כחול לבן ואמר: "אני מתכוון לעשות כל שביכולתי כדי שבעתיד, יהיה לי את הכוח להעביר את תיק החינוך לכחול לבן".

בפתח דבריו אמר גנץ: "באתי לכאן הערב מפני שפרט למשפחתי אין דבר יקר לי בעולם יותר ממדינת ישראל. אני אוהב את ישראל, גאה בה ומחויב לה. בשבילי ישראל באמת לפני הכל", פתח גנץ את דבריו.

"בשני המשפטים האלו פתחתי את הנאום הראשון שלי כפוליטיקאי לפני שלוש שנים, 100 מטר מאחורינו בביתן 10, והם האמת שלי גם הערב. ישראל לפני הכל – היה ויהיה העיקרון המוביל שלי, שלנו. נקודת הייחוס היא מדינת ישראל ואזרחיה, הרוח היא מגילת העצמאות".

מנענו מנתניהו להקים "ממשלת אסון" שלוש פעמים

גנץ תיאר את השתלשלות העניינים השדה הפוליטי ואמר: "בסוף 2018, שקיבלתי את ההחלטה הסופית להיכנס לפוליטיקה, לפני הבחירות – הסקרים היו ברורים – נתניהו ראש ממשלה. כמה חודשים אחר כך – התוצאה הייתה מפץ פוליטי היסטורי. יצירת מחנה חדש. יש כאלו שראו ורואים בו עד היום מחנה אנטי ביבי – אני רואה  וראיתי בו מחנה הממלכתיות והמרכז".

"אנחנו, אני, אתם, כל הנמצאים כאן יצרנו כוח חדש בפוליטיקה ובחברה –  בכוח האמונה, ובכוח הפעולה! בשלב הראשון, מנענו מנתניהו להקים "ממשלת אסון" שלוש פעמים", אמר גנץ.

גנץ התייחס מצב כיום ואמר: "בשלב שבו אנחנו נמצאים – אנחנו חלק מרכזי בהובלת המדינה,  בייצוב ועיצוב המערכת. ואנחנו נהיה שם כל עוד הדרך הזו תימשך, נחזק אותה ונפעל נגד כל מי שמנסה לפרק את הממשלה מהקצוות – בחופש הצבעה, בהתבטאויות ובמעשים לא אחראים חברתית ומדינית.

כחול לבן נכנסה לממשלה הזו מתוך בחירה, רוצה ופועלת להצלחתה, ותישאר בה כל עוד שהיא משרתת את אזרחי ישראל נאמנה וכל עוד שהיא שומרת על קו ממלכתי, מאוזן ואחראי. אני עושה כל שביכולתי בכדי שכך יהיה".

לפני שלוש שנים יצאנו למסע – לא הייתה קורונה, לא היה מרכז אמתי, אפילו טיק טוק לא היה… הייתה רק דנה בלי הטיק טוק. עם הכניסה לפוליטיקה, הגדרתי את סדרי העדיפויות בחברה הישראלית שלאורם אנחנו פועלים גם היום

המרכז משמעותי

"בהתחלה אמרנו שאין יותר ימין ושמאל – האמת היא שיש ימין, ויש שמאל, ויש מרכז גדול הרבה יותר ומשמעותי של אזרחים בישראל שיש להם מכנה משותף רחב מאוד. שמסכים על 80% מהנושאים. מכנה משותף שרוב הציבור הישראלי, חולק.

רוב אזרחי ישראל – תומכים במדינה בטוחה, עם צבא חזק, ובחתירה לשלום. הרוב – רוצים שלטון חוק, סדר ציבורי, משטרה ופרקליטות חזקות ומוסדות ממלכתיים מאוזנים שיש בהם אמון. הרוב – רוצים כלכלה משגשגת, ורגישות חברתית. הרוב -רוצים להושיט יד לאלו שידם אינה משגת, ולאפשר למצטיינים לפרוח ולהפריח את החברה והכלכלה.

הרוב – רוצים להסתכל על ישראל בחזון של 50 שנה קדימה, ולראות אותה עם תשתיות הולמות, עם דיור הוגן, כבית לעם היהודי, שמאפשר חיים משותפים עם בני כל העדות. ואנחנו הבית של הרוב הזה. הרוב שהוא לא נגד הימין ולא נגד השמאל – הוא גם וגם. ואני אישית מרגיש קצת כמו השיר של מאיר בנאי: יש בי מזה וגם מזה. יש  בי שניהם.

המרכז – קו האמצע הזה שהחברה שלנו כל כך זקוקה לו – הוא אתם, הוא אנחנו! וככל שיותר אנשים יתכנסו למרכז ויקטנו השוליים – נהיה חזקים יותר, מאוחדים יותר, יציבים יותר".

גאווה על הכבוד לרב קנייבסקי

אנחנו רואים את המלחמה באוקראינה, שממנה חובה עלינו ללמוד שני דברים – להיות חזקים ולדעת להגן על עצמנו בכוחות עצמנו, לצד חיזוק הבריתות עם ידידותנו. וגם – שמלחמות הן לא תיאוריה או שיעור היסטוריה – הן קורות, בחזיתות שונות, ובעוצמות שונות. ולנו אין פלאן בי – עלינו להיות מוכנים וחזקים מול כל אויבינו – בדרום ובצפון – על גבולנו, ואלפי קילומטר ממנו. זה הבסיס לקיומנו, זה הבסיס שעליו נבנה החוסן שלנו. ועל הבסיס הזה אפשר להביא שלום, ואפשר לחזק יחסים עם בעלי ברית.

לא פחות חשוב מכך – הוא החוסן הישראלי. אתמול הרגשתי גאווה, כשראיתי איך כל חלקי החברה הישראלית מכבדים את זכרו של הרב קנייבסקי. מאות אלפי מאמינים אבלים שהגיעו ללוותו.

אלפי שוטרים וגם חיילים וכבאים ואנשי רפואה – שנרתמו וביצעו עבודה מקצועית ושקטה. וציבור גדול, שכיבד את המאורע, נמנע מללכת לעבודה או ללימודים – גם אם לא הרגיש כל הזדהות או קשר אליו ואל דרכו. היעד שלנו, הוא בדיוק זה – לא להיות כור היתוך של אנשים. ישראל היא חברת שבטים – זו עובדה. אך עלינו לחיות זה לצד אחר, להיות חברת כל שבטיה. זו המשימה הלאומית העליונה.