נאום זלנסקי בכנסת: קל לצקצק

אתמול, באירוע יוצא דופן מסוגו בישראל, נאם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי אל מול חברי הכנסת בישראל בזום. בנוסף לחברי הכנסת והשרים, הוקרן גם נאומו בכיכר הבימה ובמרב ערוצי החדשות. זלנסקי, מקייב המופצצת, קרא אמנם לחברי הכנסת, אך דיבר גם ישירות אל העם בישראל.

יש דברים שקל לעשותם, קל להעביר ביקורת על הנאום של זלנסקי, ולהגיד שהוא לא היה מותאם מספיק לאוזניים ישראליות. קל לשרים מסוימים לצאת נגד הנאום ולהגיד כי הוא היה קיצוני מידי, אך להגיד זאת כמובן באנונימיות. קל גם לחברי כנסת, מהאופוזיציה אך גם מהקואליציה למחות על כך כי זלנסקי עשה השוואה לא מתאימה בעיניהם לשואה.

בעיקר, קל לצקצק, ולהגיד שהיה צריך לפעול אחרת, לדבר אחרת, להתנסח אחרת. למרות שבמקביל קשה לדמיין כי אם מדינת ישראל הייתה נמצאת בלחימה אל מול חמישה נתיבי פלישה שונים אז הייתה מתנסחת לה ההנהגה הישראלית באצילות, בנימוסין, בנדיבות, ובדיוק נראטיבי.

כאשר זלנסקי ביקש לפנות לחברי הכנסת, הוא רצה להשיג מספר דברים, למשל תמונה של נשיא אוקראיני יהודי נואם אל מול כנסת ישראל בזמן שרוסיה דורשת דה-נאציפקציה של אוקראינה. הוא רצה גם להציג לאוקראינים עצמם את מאמציו לפנות ולדבר אל כל מי שמוכן לשמוע.

רצה גם להגביר במידת מה את הלחץ על ההנהגה הישראלית להכניס סנקציות כלשהן על רוסיה או לסייע יותר, לחץ שמגיע במקביל גם מארה"ב, גם מן הדמוקרטים וגם מן הרפובליקאים. אך בעיקר, זלנסקי רצה שישמעו אותו ויקשיבו לו.

במבחן האחרון, מספר מחברי הכנסת ומהשרים, שהעדיפו בעיקר לצקצק, נכשלו. לא, ישראל לא חייבת לאף מדינה יישור מוחלט עם דרישותיה. כן, בפני ישראל עומדת החלטה בסוגיה מורכבת ולא פשוטה בנוגע לסנקציות או סיוע כלשהו לאוקראינה במקביל למאמצי התיווך.

אך לחברי הכנסת, המייצגים את מדינת ישראל והעם היושב בה, ישנה מחויבות אחת, מוסרית אפילו: להקשיב לזה אשר דופק על דלתיה כשביתו בוער. במחויבות הזו, אותם הבכירים אשר רצו לקושש מספר קולות בבחירות הבאות ורצו לתקשורת לגנות את הנאום, עוד לפני שעבר מספר חד ספרתי של דקות מסופו, כשלו.

אכן יש פערים בין הנראטיב הלאומי האוקראיני על מלחמת העולם השנייה והנראטיב היהודי, בדומה לפערים דומים בנראטיב אל מול כל עמי מזרח אירופה. אכן יש נקודות התנגשות היום בין העמדה הישראלית וגם בין הצהרות מסוימות של משרד החוץ לבין האוקראינים, עוד לפני שהחלה הלחימה.

כן, גם בדיחה לא מוצלחת של שר בכיר על אותן האוקראיניות הכתה גלים בקרב הציבור באוקראינה. כמו ביחסים בין כל שני עמים, לא על הכל מסכימים וישנן התקלויות, חוסר הסכמות, וגם פאשלות דיפלומטיות.

אכן, ייתכן אפילו שחלק מההשוואות של זלנסקי היו קיצוניות מידי לאוזניים ישראליות. ייתכן שהיה עדיף להגיד דברים אחרים. אבל זה הוא איננו הזמן לדבר על כך. כשתגמר הלחימה באוקראינה יהיו מספרי חברים בממשלת ישראל שיוכלו להגיד – דחפנו לסיוע הומניטרי, חלק יגידו כי הם דחפו לתיווך שייתכן ויציל והציל חיים, וחלק יגידו – צקצקנו בטוויטר.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי ופוליטי, ועוזר הוראה וסטודנט במסלול ישיר לדוקטורט במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים.