עלה למרומים גאון אמיתי, הג"ר חיים קנייבסקי זצ"ל. בספר שדי חמד (ח"ב מערכת חי"ת כלל קמ) כתוב שהתואר גאון יותר ויותר נפוץ, ומשמעותו יותר ויותר מתמעטת. אבל הגר"ח קנייבסקי היה גאון אמיתי.

בוודאי יהיו הספדים רבים על ידיעתו המופלאה בתורה. כל שנה ושנה, הוא למד את כל התורה כולה – בבלי, ירושלמי, מדרשים, רמב"ם, טור, שולחן ערוך ועוד, ועשה סיום בערב פסח. כשהייתה שנה מעוברת, היה לו עוד חודש, והיה כותב בו ספר. הוא קבע זמנים לכל הלימודים, והיה קורא להם החובות שלו. הוא הקפיד על החובות, ואם החמיץ, היה ישן פחות. הוא היה עוזב מוקדם מחתונות, אפילו של המשפחה, כדי ללמוד את חובותיו (יש ספר שלם על זה הנקרא "החובות"). הוא ידע את המקורות של כל דבר.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

נתניהו בדרכו לביתו של הרב קנייבסקי (נתי קאליש)

איך הוא הגיע למדרגה גבוהה זו? אכן הוא שימש את אביו, הגרי"י קנייבסקי הסטייפלר בעל קהילות יעקב, ודודו החזון איש. הסוד שלו שהייתה לשניהם שקידה עצומה, וכן הוא ישב וישב ללמוד תורה.

הג"ר צבי שכטר, מראשי ישיבת רבנו יצחק אלחנן בניו יורק, סיפר שאחרי שהתחתן, לא היו לו ולאשתו ילדים, אז החליטו לבקר בארץ ישראל (שכתוב בגמרא כתובות סד א, שזכות ארץ ישראל יכולה להועיל לפוריות). אמרו לו שכדאי לקבל ברכה מהסטייפלר, אביו של הגר"ח, ובשביל כך עליו לקנות ממנו ספר, ובאותו זמן לבקש ממנו ברכה.

הסטייפלר היה קשה שמיעה, ולכן הצטרכו לכתוב לו על דפדפת. הסטייפלר צעק ביידיש: מה אני יכול לעשות עבורך? הגר"צ שכטר כתב שהוא רוצה לקנות ספרו קהילות יעקב על קידושין, כי אז למדו אותו בישיבה. קנה, קיבל העודף ואמר שאפשר לקחת את העודף לתרומה. הסטייפלר אמר לו שהוא לא צריך תרומה, עסק זה עסק. אח"כ הג"ר שכטר ביקש ברכה לילדים. בירך אותם. שאל הסטייפלר: מה עוד אעשה עבורך? הגר"צ שכטר אמר שהוא לומד בכולל, האם אפשר לקבל ברכה שיצליח? אמר הסטייפלר: כל הברכות בעולם לא יעזרו, אלא שב ולמד ותצליח.

ובספר אורחות יושר (עמ' צ), הגר"ח כתב: "והדבר ידוע בישיבות שלא בעלי כישרון הצליחו בדרך כלל אלא המתמידים… ואפילו מי שחלש מאוד בכישרון אם יתמיד כבר הבטיחו חז"ל שיצליח ובלבד שיהא ירא שמים".

על שיטה זו גדל הגר"ח, ומזה צמח להיות גדול בתורה.

אלא יש מדרגה יותר גבוהה, שאנו חייבים להזכיר, הוא היה גאון לא רק בתורה אלא גאון במידות טובות. ואכן הוא כתב בספר אורחות יושר: "כל ירא שמים שמידותיו טובות ומתנהג כראוי, הרי קידש את ד'". יש סיפורים רבים, רק נזכיר כמה.

קודם כל, הגר"ח היה אברך כל חייו בלי תפקיד רשמי. הוא היה מקבל כמה עשרות מכתבים כל יום עם שאלות, והוא היה מקדיש שעתיים כל יום לענות עליהן. הוא אמר: משום שהוא לומד תורה כל היום, ככה יעשה חסד לעם ישראל. וזכינו אנו לקבל כמה מאות תשובות ממנו, המודפסות בפסקי שלמה, שו"ת השואל וארץ חיים.

פעם אחת, הגיע אדם להגר"ח בערב פסח ואמר שהוא בכור ושכח לבוא לסיום, מה עליו לעשות? הוא חייב לצום? הגר"ח אמר שהוא ייכנס לחדרו לשקול את השאלה, ויצא אחרי רבע שעה-עשרים דקות, ואמר: יש סיום! הוא למד את כל מסכת הוריות! וכמובן, זה אחרי סיומו של כל התורה כולה יותר מוקדם ביום.

ופעם, יהודי מתחזק המתגורר מחוץ לבני ברק, הגיע לעיר להתפלל עם הגר"ח בראש השנה והשבת הצמודה לו. הוא שכר חדר במלון שם. אחרי תפילת ערבית של ליל שבת, ניגש אותו יהודי להגר"ח, ושאל אותו: נותרה ברשותי רק חלה אחת, מה עלי לעשות לגבי לחם משנה? האם אביא לחם ממקום אחר – ואיני רוצה לטלטל מרשות לרשות – או שמא יש לכך עצה אחרת. הגר"ח אמר לו: אתה תהיה האורח שלי לסעודות השבת! ואכן אכל אצלו שלוש סעודות.

יהודי מבוגר הגיש להגר"ח כל בוקר הגמרא, שהוא למד לחובותיו, והגיש לו בטעות מסכת אחרת כי חשב שאוחז שם, וכיון שלא רצה הגר"ח להטריחו התחיל ללמוד מסכת אחרת ואח"כ השלים המסכת הקודמת.

כשהגר"ח למד בכולל חזון איש, הוא ניהל גמ"ח כספים לרווחת הציבור. כשנראה שהחובות כבר לא ייפרעו, הוא החזיר לגמ"ח מכספו הפרטי, בנימוקו: הרי כספים אלו הם כספי צדקה, ואני אינני בעלים למחול עליהם.

שבת אחת סיפרה הרבנית אשתו כי הגז כבה מוקדם בליל שבת, ועל כן בסעודות הבוקר היה הצ'ולנט כמעט קר לגמרי. הגר"ח, בניגוד למה שניתן היה לצפות, אכל מהצ'ולנט יותר מכפי הרגלו בכל שבוע! הרבנית אמרה: אני יודעת שהוא עשה זאת כדי למנוע ממני צער על כך שהאש כבתה והסעודה לא הייתה די מוצלחת.

ומאיפה הגר"ח ספג את מידותיו הטובות?

מעשה ברב שביקר אצל אביו הסטייפלר, ואמר לו שהוא מחפש שידוך עבור נכדתו. שאל המבקר, אלו מעלות יש לחפש אצל הבחור. השיב לו הסטייפלר: "התמדה בלימוד תורה, שכל ישר ומידות טובות". תמה הרב המבקר: "אם הוא מתמיד ושקדן, גדול בתורה, ממילא תהיינה לו מידות טובות?"

"לאו דווקא", השיב הסטייפלר, "מתמיד לומד בשקידה שנים רבות בישיבה מול הסטנדר'. סטנדר הוא יצור נוח, מעולם אינו מבקש עזרה בשום עניין, כגון להשליך אשפה, לקנות במכולת, מעולם אין הוא מראה פנים זועפות. מעולם לא קרה שלסטנדר לא היה מצב רוח, שציפה שידברו אל לבו דברים טובים ויעודדו אותו. אף פעם לא חלה והיה צורך לטפל בו. ופתאום אותו תלמיד צריך להתחיל לגור עם אדם אחר, עם בת זוג שכל זה יכול לקרות לה. לכן מוכרח שיהיה בעל מידות טובות".

שוב שאל התלמיד החכם: "האם אין התורה מעדנת את האדם?" – "בוודאי" השיב הסטייפלר, "יש כאלה, שאילו לא למדו תורה היו חיות טורפות, ובזכות לימוד בשקידה נמלטו מרשעות, אבל אין די בזה כדי שיהיו להם מידות טובות, אלא רק מי שעובד על זה, בלימוד מוסר הרבה, בבדיקת מצבו הרוחני תמיד, בשבירת מידותיו ותאוותיו, ואז יהיה בעל מידות טובות" (מבקשי תורה פרק ה קובץ כג). מלימודו בספרי מוסר, הגאון האמיתי, הגר"ח קנייבסקי, זכה להיות גאון במידות טובות.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם כל הגאונים בתורה ובמידות טובות.