אני זוכר כשמלכות נולדה, זוכר איך עמירם זרח, מאושר להיות אבא. כל תו בפניה של מלכות מזכיר את עמירם עד כדי שבעינייה הגדולות אני רואה אותו מביט בי. עמירם איש של חסד, של עוצמות פנימיות, של צמאון להחכים, שקט אבל כ"כ נוכח, הרבה מעשים, מעט מילים, והרבה הרבה לב.

ובכן הייתי רוצה לומר שאין זה הספד, ולמען האמת ספק אם ניתן לומר זאת, אדם שניטלת ממנו חירותו חשוב כמת! אדם שלא מאפשרים לו לראות את ביתו היחידה ורעייתו האוהבת חשוב כמת!, אדם שרואה אור יום מספר שעות בודדות ביום חשוב כמת! אדם שהשב"כ, ונשיא המדינה חרצו את גורלו חשוב כמת!

כשהיינו ילדים ספרו לנו שלשקר אין רגליים, כמעט לכל תהליך חברתי/ציבורי יש תקדימים. פרשת זדורוב לדוגמה, כל בר דעת במדינה מבין היום שהוא חף מפשע, אנו לא מתעכבים על זה כי לרוב זה רחוק מאיתנו, אבל כשעוצרים לחשוב על זה, מי היה רומן? איש נורמטיבי, שרת פשוט בתיכון ממלכתי במדינת ישראל. ולרגע נופל האסימון אם כך "נפתרים מקרי רצח" מה קורה כשמדובר בציבור שמראש מסומן באיקס על ידי אנשים עם כוח רב, ורב מאוד?

פרשיית דומא הכשירה את הקרקע להריגתו של אהוביה סנדק

זהו אינו סוד שאמון הציבור ברשויות הולך ונעלם מיום ליום, זה לגמרי חוצה את כל הקשת הישראלית וכמו שאמרנו קודם להכול יש תקדים והדברים הם פשוטים: כמסתכלים על המציאות מגבוה פרשת זדורוב, הכשירה את הקרקע לפרשיית דומא ופרשיית דומא הכשירה את הקרקע להריגתו של אהוביה סנדק, מה הקשר? שימוש בחוק והפיכתו לפלסטלינה לקידום אינטרסים ואג'נדות. שימוש בחוק בכדי לקבור את הצדק והאמת הפשוטים והברורים להפוך הכל למטושטש "מורכב" או פשוט לחסות על הכול עם צווי איסור פרסום, במילים אחרות לתפור, לטייח ולקבור במגרות ההיסטוריה בתקווה שעומס הידיעות התקשורתי והמשומן היטב ישכיח מאתנו הכול.

ולאט לאט מדינה שלמה קורסת לתוך עצמה.

היום עמד עמירם מול שופטי בג"ץ, בובות המופעלות היטב על ידי אהרון ברק, משם לא יבוא הצדק לצערי, אבל אם תביטו בעיניה הגדלות של מלכות ומשהו ייסדק לכם בלב, משם משם אולי נוכל להתחיל לתקן.

אין כאן דעה פוליטית יש כאן מציאות קטלנית שחייבת להיעצר והיא לא תיעצר אם לא נתאחד כולנו. שלשום זודרוב, אתמול סנדק, והיום עמירם ומחר כל אחד אחר…

בידינו הדבר!

בלב נשרף, בגעגוע לעמירם, בבושה ממלכות הקטנה, בדאגה לעם הזה.

==

אלישוב הר שלום, תושב השומרון, לשעבר מדריך נוער בסיכון.