זו הסיבה שכל כך חוששים מדודי אמסלם

  דוד אמסלם במליאת הכנסת (צילום: אוליביה פיטוסי/ פלאש 90)

כללי הנימוס או אם תרצו ה"תקינות הפוליטית" מחייבים לכאורה לדון כל דבר לגופו, להתייחס למהות הדברים ואף פעם לא לדון בגופו של אדם.

והנה, ראה זה פלא – רבים, רבים מאד בציבוריות הישראלית, בתקשורת הישראלית, במעצבי דעת קהל, בעיתונאים ובפובליציסטים – אינם חדלים לדבר לגופו של אדם. האדם הזה הוא ,איך לא, דודי אמסלם מהליכוד.

מה לא אמרו עליו? מראיינת בטלוויזיה ניסתה לחנך אותו לבל ידבר אגב שימוש בתנועות ידיים, מראיינים רבים תוקפים אותו בגסות ומנהלים נגדו בשידור חי מאבק מילולי החורג מכל כללי הנימוס המתחייבים בראיונות כאלה. רבים מאד, אפילו ממחנה הימין, מקפידים הקפדה יתירה להתנער מהסגנון ולהסתייג מהופעותיו, זה גם כאשר הם מציינים שהם מסכימים עם המהות.

עוד באותו נושא

על ספרות ופוליטיקה: צוללים עם אמונה אלון

לכתבה המלאה בסרוגים >
131

חייו של אמסלם אינם קלים במובן זה שהוא מושא להתקפות רבות, נתון לביקורת תמידית ו"בלי כפפות", סופג מהלומות ואף כינויי גנאי גם ממראיינים האמורים להיות אובייקטיביים וניטרליים כלפי המרואיינים (בדיחה לא רעה יש לומר…) ובאופן כללי מוקע כילד הרע של הכנסת הזו.

הצביעות ביחס לאמסלם

למותר לציין שיש הרבה חוסר הגינות ולא מעט צביעות בהתייחסות לאמסלם. כמוהו בדיוק יש חברי כנסת ואף מהמובילים שבהם שהתבטאו בפומבי ואף מעל דוכן הנואמים בכנסת בצורה דומה ואף זהה לאמסלם אלא שלהם איש אינו נוטר טינה ואותם אין מבקרים.

כשדודי אמסלם אומר על חבר כנסת שהוא סמרטוט עדת המתחסדים כולה מתנפלת עליו (יאיר לפיד למשל  מלין על "הקללות המכוערות גסות הרוח וההסתה").  אלא שכל הצבועים הנ"ל מתעלמים מהתבטאותו של ח"כ גדעון סער על חברי מפלגת העבודה "סמרטוטים מארץ הסמרטוטים", מתמר זנדברג שכינתה חברי כנסת מהימין "סמרטוטים" ומניצן הורביץ ש"חטא" גם הוא באמירה דומה.

אמסלם האשים את יו"ר הכנסת שהוא קונסילירי (בכיר בארגון פשע מאורגן ויועץ לראש המאפייה) וזכה לגינוי בגין הסתה זה בשעה שהכול שוכחים (או רוצים לשכוח) שיו"ר הכנסת מיקי לוי, הוא ולא אחר, כינה בעבר בכנסת את בנימין נתניהו ו"החבורה שנעמדו מאחוריו" משפחת מאפייה…

לאמסלם אסור לכנות ח"כ אחר "בריון" ובעשותו כן הוא "חוטף אש" מפוליטיקאים ואחרים, צבועים ומתחסדים כולם. באופן "מוזר" משהו…לאחרים, כדוגמת תמר זנדברג, עידן רול או עיסאווי פרייג' אין מעירים בשעה שהם מכנים חברי כנסת אחרים בכינוי "בריונים".

למרבה הביזיון זוכה דודי אמסלם לטיפול גם מצד נשיאת בית המשפט העליון שאת פסיקותיה ביקר בחריפות.

הביקורת הייתה על פסיקות שערורייתיות, אחת מהן על דחיית עתירה של אמסלם לבג"צ בטענה שאין לו זכות עמידה (בשעה שלארגוני שמאל מוענקת "זכות" זו כדבר שבשגרה…). השופטת חיות שלחה לאמסלם מכתב שפורסם ובו היא "מחנכת" אותו על מנת שישפר התנהלותו. אגב, זו חצייה נוספת של קו הגבול המחייב את השופטים בשמירת ריחוק ובהימנעות ממגע אישי עם עותרים בכלל וחברי כנסת בפרט.

כהמשך לחציית הקווים הזו מצד חיות היינו עדים למבול של מכתבי תמיכה פומביים של שופטים רבים שמצאו לנכון לנקוט צד ולהתייצב לצד הנשיאה במפגן חנופה והתבטלות שכולו מעיד על חולי של המערכת. דע עקא שאין זו הפעם הראשונה בה הנשיאה מתקיפה לגופו של מי שמבקר את המערכת….

אינו מיישר קו

נחזור לדודי אמסלם ובניגוד לרבים אתייחס למהות. אמסלם מציג קו לוחמני ועקבי נגד רעות חולות שפשו במערכות השלטון, המשפט, התקשורת ואף בגופים ציבוריים, אקדמיים וכלכליים.

אם הייתי רוצה לסכם בתמצית הייתי אומר כך: ישנה מזה שנים רבות ואף כיום אליטה (כך לפחות בעיני עצמה) שדאגה לבצר לעצמה ולאנשי שלומה עמדות כוח והשפעה כאלה המאפשרות לה שליטה ללא מיצרים, לעתים עוקפת דמוקרטיה, ברבים מענייני המדינה, בחלוקת העושר בחברה, בקידום אקדמי, בהעדפה תרבותית, בהשרשת סדר ים "ליברלי", מתירני, "מתקדם" ו"נאור" – הכול לפי תפישת עולמה של האליטה כמובן.

מנסים לחנך אותו שלא ידבר עם הידיים (צילום: יונתן זידנל/ פלאש 90)

התוצאה היא כאמור שליטה של מי שראוי לכנותה "חונטה" מאורגנת המשלבת כוחות במערכות ההון-שלטון-משפט-תקשורת ואף פוליטיקה. שליטה כזו מהווה בעיה חמורה הנוגדת דמוקרטיה ושוויון ומתנגשת עמהן תוך רמיסתן עד דק. הדברים ידועים וכל אדם הגון מכיר את הדוגמאות הרבות מספור במציאות חיינו כאן, לא זה המקום לפרטן.

דודי אמסלם אינו מיישר קו עם מראיינים "מנומסים" המונעים ממנו להציג משנתו בסבלנות וללא הפרעה.

אמסלם אינו נרתע מעימותים ולעולם אינו נבוך או נכנע, גם כאשר מתקיפים אותו בהתקפות מכוערות ואישיות תוך ניסיון להטיל דופי בו, בכישוריו ובאישיותו. דודי אמסלם זועק זעק שרבים מאד מזדהים אתה ויודעים שתכניה אמת ומשקפים מציאות כאובה.

אמסלם במליאה (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

דודי אמסלם עובד קשה ונלחם את מלחמתם של רבים (רובם מהמחנה הלאומי, הדתי והמזרחי) להם הוא משמש פה.

במידה רבה הידיים ידי דודי אמסלם וקולו/זעקתו הם זעקת האמת של רוב העם היהודי היושב בציון. מכאן שצריך לחזקו ולשבחו. אסור שהאמת שבפיו תושתק. גם אם תנועות ידיו ו'או ניגון קולו מרעידים את מפונקי ומתחסדי החונטה השלטת אסור לו לחדול.

חששם של חברי החונטה מובן שכן זעקת אמסלם מאיימת על המשך ישיבתם במגדל השן משם הם ממשיכים לינוק מלשד משאבי המדינה.

כיום הם עדיין מדשני עונג, זחוחים ובוטחים אך לא לעולם חוסן. זאת הם יודעים ולכן מפני אדם כדודי אמסלם הם חוששים.

בעז שפירא, יליד תשי"ח, נשוי ואב לחמישה. תושב קרית ארבע היא חברון

מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן