31.12.2013

חמש… שלוש… שתיים… אחד – שנה חדשה הגיחה לעולם, עשור חדש מתחיל זה עתה את רגעיו הראשונים.

כל המשפחה רובצת מול הטלוויזיה, כולם צועקים, ההתרגשות בשיאה. סבא מנשק את הנכד, אבא מחבק את אמא, כולם צווחים בכל החושים, חלוקת מתנות, וחגיגות הסילבסטר מתחילות…

משעה זו, במשך כל הלילה תסתובב המשפחה – איש איש וחבורתו, נער נערה וחבריהם, ברחובות ובכיכרות, האורות ידלקו בשיא העוצמה, האלכוהול יישפך כמים, צחוק רועם ישמע מכל פינה, והאווירה תמשיך לחשמל עד השעות הקטנות של הלילה המפלצתי הזה…

כ"ט באלול תשע"ג

יהודים מתכוננים לחג הקדוש, חלקם לובשים בגדי לבן צחורים, וחלקם בגדי חג מכובדים. מאחוריהם שלושים יום של שופר, תשובה ובקשת סליחה. צועדים לבית הכנסת איש איש והרהוריו, על השנה החולפת, השנה הבאה, וההבדל שייווצר בין השתיים. מתכנסים יחדיו איש איש וקהילתו, ופונים אל המקור – ממנו נובע הכל.

משעה זו, במהלך יום הדין יהיו נוכחים (יהיו או יימצאו) בבית הכנסת, ימליכו על עצמם את מלך מלכי המלכים מחדש, ויבטיחו לעצמם שהשנה הקרובה תהיה טובה מהקודמת. מדי פעם בפעם יבקשו להזיל דמעות בחרטה עמוקה על חטאיהם ומאימת הדין, אך ישלטו בעצמם ויתאפקו – יום חג הוא להם ובטוחים הם שיזכו בדין.

לאחר התפילות בבוקר ובערב יחזרו לבתיהם, יטעמו מהסימנים, יסעדו ברוב פאר, יקוו, יתפללו ויצפו לשנה טובה ומתוקה.

"הכל הולך אחר ההתחלה" – זו לא סתם סיסמה. הצורה בה קיבלת את הדבר מעידה על תוכנו. אם כל חיי מוקדשים לחיפוש אחר כיף רדוד, ובעצם נולדתי רק בשביל ליהנות, גם חגיגות ההתחלה יראו בהתאם לתקווה הגדולה- מימוש התקופה בהנאות פורצות גבולות.

מנגד, אם ההסתכלות על החיים היא כזמן מוגבל בו אנו מתקנים את עצמנו ואת העולם כולו, בהבנה שבאנו לעולם עם תפקיד אותו עלינו למלא, פתיחת השנה תראה כיום של חרטה על העבר וקבלה לעתיד, יום של המלכת האלוקים (בורא עולם / הקב"ה) עלינו מחדש בכל שנה ושנה.

את השנה הקרובה ואת כל חיינו נשקיע בהתקרבות לכוח שמעל, להתקדשות ברוחניותו של העולם. נוביל את עצמנו, סביבתנו, עמנו ואת האנושות כולה להכרה בשם ה'.

ובתוך כך יגאה לבבנו בשמחה אמיתית ולא מזוייפת, שמחה קבועה ולא רגעית, שמחה כאמצעי וכתוצאה אך לא כמטרה. שמחה והודאה לאדון הכל על ש"הבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת"

אמצע שנה טובה!!!