הרב שמואל אליהו בסיפור על רס"ן איתמר אלחרר

רעות

הייתי באזכרת השלושים של רס"ן איתמר אלחרר שנהרג בשירותו הצבאי. באזכרה אמרו לי כי לפני כמה חודשים הוא שאל אותי כמה שאלות ובניהם את השאלה הזו. "אני סמ"פ בגולני, ולאחרונה בגלל...

הייתי באזכרת השלושים של רס"ן איתמר אלחרר שנהרג בשירותו הצבאי. באזכרה אמרו לי כי לפני כמה חודשים הוא שאל אותי כמה שאלות ובניהם את השאלה הזו. "אני סמ"פ בגולני, ולאחרונה בגלל ההפגנות שיש בימי שישי ברצועת עזה סמוך לגדר אני נאלץ פעם בשבועיים בסבב יציאה שלי לבית לשוב בשישי בבוקר חזרה למוצב. האם בשישי בערב אני רשאי לנהוג חזרה לבית? או שעליי להישאר עד מוצאי שבת?". סמ"פ הוא סגן מפקד פלוגה שתפקידו להיות אחראי עם המ"פ על פלוגה שלימה שמורכבת ממספר גדודים. מאות חיילים שנמצאים בחזית על קו הגבול מול הפורעים שמנסים לשרוף את שדותינו, לירות טילים על שדרות ותל אביב. על תל אביב ועל ירושלים ושדה התעופה בלוד, להרוג אותנו ואת ילדינו ולשבש את שגרת חיינו. החיילים הללו נמצאים בחזית בלתי אפשרית, מצד אחד יש מי שכובל להם את הידיים. עם זאת הם נלחמים במסירות כי הם יודעים שבלעדיהם היו ארגוני הטרור מעזה מתאכזרים על אזרחי ישראל כמו שהם מתאכזרים על האחים שלהם ויותר. כשקיבלתי את השאלה הזאת הזדעזעתי. נזכרתי באבא, הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל שכשהיה מקבל שאלות כאלה הוא היה כולו נסער ופונה להקב"ה בסנגוריה ואומר: תראה את העם שלך. תראה את החיילים האלה. מסכנים את החיים שלהם, ורוצים לקיים את המצוות שלך בהידור. איפה יש עוד חיילים כאלו בעולם? מי ששמע פעם את הרב אליהו זצ"ל מספר על השיחות הללו, לא יכול לשכוח אותם לעולם. אלו היו הרגעים הכי מרגשים שלו. נזכרתי באבא, ואמרתי בליבי, בוודאי אבא לוקח את השאלות של איתמר ומביא אותם כמו קטורת ומנחה לפניו יתברך. ואין לך דבר שיכול לעורר רחמים על ישראל כמו הקטורת הזו.