כשהזמרת רונה קינן עשתה סדר במחסן בבית ילדותה, היא מצאה כמה קופסאות נעליים מלאות בסרטי וידאו משפחתיים, חלקם צולמו בשנות השבעים, לפני שנולדה, וחלקם צולמו בשנות השמונים והתשעים.
כמה שבועות לפני כן היא טיילה עם הבן שלה בהרי ירושלים וניסתה למצוא את האזור שמשפחתה נהגה לטייל בו בעבר. היה שם מעיין קטן, צבר ושיח פטל. לאחר הרבה חיפושים המעיין נמצא, אבל הוא היה חתום, מוקף ערימות חול ופיגומים, במקומו עומד להיבנות מחלף.
"הצפייה בסרטים המשפחתיים הישנים והטיול למעיין שאיננו, שלחו אותי למסע בזמן. פתאום הזכרונות שלי קמו לתחיה ולבשו צורה חדשה, אבל במקביל התגבשה אצלי גם ההבנה שהעבר עצמו הוא מעין חתום ואין ברירה אלא לנוע הלאה ולחפש שבילים חדשים, במקום אלה שנחסמה אליהם כבר הגישה״.
(צילום: אור בן זריהן)
הטיול הזה בזמן הוליד את ״נוע״, בלדת מסע נוגעת ללב המלווה בקליפ יפהפה של אור בן זריהן, המורכב מרגעים משפחתיים שמתועדים בקלטות הוידאו לאורך השנים.
השיר והקליפ מוליכים אותנו יחד עם רונה, בין נופי ילדות אבודים, למרחבים הפתוחים, כשהיא מושיטה יד לבן שלה בן השלוש ומציעה לו לצעוד איתה באותם השבילים שכבר נדמה היה שנחסמו.
האזינו לשיר החדש של רונה קינן:
מילים:
אי אפשר לצאת מכאן
השביל הזה נחסם מזמן
אי אפשר לטבול במעיין הזה
נחתם מזמן
מישהו קורא בשמי
אבל אני אינני שם
מישהו קורא בשמי
ונעלם
נוע, נוע, נוע
אל תיתן לגעגוע
להסתיר את קצה השביל
לב אמיץ
נוע, נוע, נוע.
צל הרים בלב מדבר
ראשית הזמן וסוף דבר
אל תושיט ידך לגעת
שום דבר שם לא נשאר
רק תנועה מתמדת הלאה
יש לה מה לתת להר
רק שישאר לי משהו מוכר
נוע, נוע, נוע
אל תיתן לגעגוע
להסתיר את קצה השביל
לב אמיץ
נוע, נוע, נוע.
תן לי יד נסיך קטן
אני איתך עד קצה הזמן
עד שבאת לא ראיתי
איך אפשר לצאת מכאן
בקצה השביל המעיין
עוד לא יבש, עוד לא נחתם
תן לי יד
נלך עכשיו לשם
נוע, נוע, נוע.
היה שליו, היה רגוע
הנה כאן מתחיל השביל
לב אמיץ
נוע, נוע, נוע.
