מחר נציין את ראש חודש אדר א' שפותח את תקופת הפורים. למרות שחודש אדר הוא חודש שמח, אנו מציינים בו את תענית אסתר בין השאר על כך שאסתר המלכה – למרות שהצליחה להושיע את ישראל – נותרה היא עצמה בבית אחשוורוש בסבל ובעינוי עד סוף חייה.
כך חז"ל דורשים את מילותיה של אסתר: "'כאשר אבדתי אבדתי' – אבדתי בעולם הזה ואבדתי בעולם הבא". במילים אחרות ישנה מסירות נפש שאדם משלם מחיר גופני (עולם הזה), וישנה מסירות נפש גדולה עוד יותר שאדם משלם מחיר נפשי (עולם הבא) עד מותו.
אסתר ויהונתן פולארד הם מרדכי ואסתר של דורנו. דמויות שלא זכו לקבל את שכרם בעולם הזה, ושילמו מחיר נפשי של חוסר הכרת הטוב על פועלם; מצב שנמשך עד יומה האחרון של אסתר. כפי שגם מרדכי היהודי היה בסופו של דבר "רצוי לרוב אחיו", ולא לכולם.
אבל זוהי בדיוק הנקודה. מהדמויות המופלאות הללו כל אחד ואחת יכולים ללמוד יהדות אמיתית מהי. אנו לא פועלים למען שכר בעולם הזה, וגם לא למען העולם הבא במובן של ציפייה לשכר רוחני או הכרה ממאן דהו.
את הכסף, הלייקים והחיבוקים התקשורתיים – נשמור לאנשים אחרים שחיים למען ההווה. יהודי פועל רק לשם האמת הנצחית; למען הקדוש ברוך הוא. ואסתר פולארד זצ"ל תקבל את שכרה בעולם הנצח.
הרע יעבור. הטוב יתגבר. בעזרת ה'.
אסור להפקיר את יונתן!!! האם דואגים ליונתן מבחינה כלכלית? כל מי שיכול להתגייס לעזור! לפחות שהציבור לא יפקיר אותו במיוחד עכשיו שאיבד גם את אשתו ז"ל!