במסגרת יום גוש קטיף המצוין בימים אלו במערכת החינוך, יצאו היום (ג') בנות אולפנת נווה דקלים בניצן, לטקס התחברות ותצפית אל עבר גוש קטיף המגדל התצפית הסמוך לקיבוץ כיסופים.

אולפנת נוה דקלים צמחה בחולות גוש קטיף, באווירה מיוחדת של משפחתיות וערבות הדדית שהעמיקה ככל שגדלו האתגרים שהציב האזור. אחרי הגירוש היא נעקרה לגבעת וושינגטון וכעבור מספר שנים עברה למשכן הקבע המחודש ביישוב ניצן לצידם של שאר המשפחות שגורשו מגוש קטיף.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

בנות אולפנת נווה דקלים צופות על גוש קטיף

אל מקום הטקס צעדו בנות האולפנה עם דגלי ישראל והדגלים הכתומים לשירו של חנן בו ארי אמא.

במהלך הטקס דיברו מנכ"ל האולפנה משה פינס וראש האולפנה הגברת שמרית קליין.

משה פינס שגר בגוש קטיף 24 שנה, סיפר על ילדותו בגוש, אליו הגיע כילד קטן מאשקלון. הוא הזכיר בהתרגשות את המקום בו גדל וממנו גורש. "כל אדם שעובר ממקום למקום יכול לחזור לאותו מקום ולספר איפה הוא גדל ואיפה שיחק. לנו את הפרבילגיה הזו לספר ולהראות איפה היינו לנו נשארו רק הזכרונות של החול הזהוב הים הדקלים והבתים.

המנהלת שמרית קליין בטקס למרגלות מגדל התצפית
עוד נחזור

" כששואלים אותי מאיפה אני? לוקח לי זמן לענות מאיפה אני ולאן אני שייך. בסוף אני עונה אני מגוש קטיף."

ראש האולפנה שמרית קליין דיברה על הכיסופים והגעגועים שעלינו לפתח אל הגוש ומהכיסופים העמוקים עוד נשוב לכל ישוב:

"בפועל אנחנו רואים חורבן רואים מכאן שממה ושועלים הולכים ברחובות גוש קטיף והם צוחקים ואנחנו מתגעגעים. אך הגעגוע, הערגה, הכוסף הם אלו שבונים את הקשר העמוק אל הגוש שנחרב ורק אם בתוכנו פנימה כולנו יחד וכל אחד לחוג נבנה נערוג ונכסוף באמת את תכלית הכוסף לשוב לכל ישוב. עוד נשוב ונבנה את הגוש שחרב ורחובות העיר ימלאו, ילדים וילדות, משחקים, ברחובותיה".