אלמוג אלקסלסי, בת 25, נשואה ואימא ל-3 בנות – בהן תינוקת בת ארבעה ימים. היא מתגוררת ביישוב עשהאל, שהוא חלק מיישובי ההתיישבות הצעירה שמנותקים ממים וחשמל באופן מסודר. בשיחה לסרוגים היא מספרת על המצב הבלתי אפשרי בגל הקור הנוכחי של התושבים, בו בין היתר מותר להדליק אך ורק חימום אחד לכל משפחה – אחרת החשמל קופץ לכל הישוב.

"כשהגענו עם התינוקת – נפל החשמל"

איך היה לחזור מהמיטה החמה בבית החולים למקום בלי חימום וחשמל, ועוד עם תינוקת שרק עכשיו נולדה?

"האמת שזה היה ממש עניין. בדיוק כשהגעתי לבית חשבתי על זה שבבית החולים החדר היה חמים. השכנה שאלה אם להדליק לנו את המזגן לפני שאנחנו מגיעים הביתה, ובדיוק כשהגענו – קפץ החשמל. פתאום הבנתי והרגשתי איזה קר פה. יש לנו ב"ה תנור גז בבית שרלוונטי להפעיל אותנו רק כשאנחנו בסלון. הצלחנו לחמם את הבית. הלילה, התעוררתי ושוב נפל החשמל. אתה מחבק ומכסה ומלביש חם".

אלמוג והבת שלה, רגע אחרי שהגיעו הביתה (צילום: שילה אלקסלסי)

קשה, אז לא עושים?

אלמוג מספרת כי הם נמצאים ביישוב קרוב לשלוש שנים, והתגוררו לפני כן בבית אל. "היה לנו בית מוסדר וגדול, רגיל, לא קארוון. כשעברנו משם חיפשנו מקום עם אידיאל וקהילה טובה בדרום, מכיוון שבעלי התחיל ללמוד בבן גוריון בבאר שבע. חשבנו מה השליחות שלנו בעם ישראל. גילינו שגם החלוציות בשנת 2022 עדיין קיימת. אנחנו מאוד שמחים לגור פה. למרות שזה קשה ומסתכל שאין לי כאן את כל התנאים שהיו בבית בו גדלתי, אבל זה שקשה לא אומר שלא עושים".

ארון חשמל בעשהאל

איך עבר עליך גל הקור האחרון? היה חשמל?

"היה מורכב מאוד. זה היה שלב בו נכנסו לגל הקור הזה ואומרים לנו באמת לא להפעיל מכשירי חשמל משעות הבוקר ובשעות הקטנות של הלילה. רק מזגן אחד פועל, תוך כדי חישוב החימום במסגרות של הילדים – שלפחות במעון לא יהיה להם קר, אז אני אצמצם. הכביסה לא נגמרת, כי גם באמצע המכונה יכולה לקפוץ וכמובן שקשה לייבש. אתה חושב אם לקלח את הילדים בערב, כי אי אפשר בלי לחמם את המקלחת. את התינוקת שלי חשבתי שאין מצב לקלח אותה כי קפוא".

"חשבנו שתקופת החלוציות נגמרה"

בעקבות ההריון והלידה, היו מחשבות לעבור למקום מוסדר ונוח יותר?

"לא. ממש לא. אני מאוד שמחה שאנחנו גרים פה, אנחנו מאוד אוהבים את המקום ורוצים להישאר פה גם בהמשך החיים שלנו. אני לא מחפשת להחליף מקום. הנוף, האנשים, האווירה מדהימה. זה קשה אבל לא בלתי אפשרי. אתה לא חי כאן בסכנה מתמדת. כן בהריון קנינו את תנור הגז".

כשהיא נשאלת האם היא לא חושבת שתחושת החלוציות מגיעה על חשבון אורח חייהן של בנותיה, היא משיבה: "הבנות שלי עדיין קטנות אבל אני לא מרגישה זה בא על חשבונן. הן כבר יודעות את המצב והבת שלי יודעת לומר שקפץ החשמל, אין מים, ומה נעשה… הן יודעות להיזהר מתנור הגז. הן מאוד שמחות לגור פה. בגנים הם עושים ספורט ומכינים מרק כשקר".

איך  אתם מתכוננים לקראת השלג המתקרב?

"המחשבה היא להוציא כמה שיותר בגדים חמים ופוכים, לאטום את הבית ולוודא שאין חריצים. אנחנו כבר יודעים לתת את הטיפים שצריך לחימום הקארוון, איך לאטום עם נייר כסף וסמרטוט. וכמובן לוודא שיש מלאי גז מספיק".

 

מה את שומעת מחברי הכנסת והשרים?

"האמת שאני מרגישה אכזבה גדולה. פשוט אכזבה. אני לא מצליחה למצוא את ההיגיון. זה מרגיש קצת נטישה מאחור. שר האוצר ליברמן אמר שההורים אשמים במצב, אז שיאשים גם את הראשונים שישבו בראש פינה. בגלל זה אנשים אשמים? אני כועסת על ליברמן. צריך לשבת בכל מקום. מחכים שגם המדינה תהיה איתנו בעניין הזה ותבין שאנחנו צריכים להתיישב פה".

(צילום: מארק ישראל סלם\ פלאש90)

"חשבנו שתקופת החלוציות כבר נגמרה, אבל מסתבר שעדיין יש קשיים. אני לא נמצאת במצב של סכנת חיים ב"ה, אבל כן, זה קשה. כהנא היה בביקור ביישוב שלנו שנה שעברה. היית פה, ראית, חווית את המקום – ואחרי זה חברי המפלגה שלך מצביעים נגד ההתיישבות הצעירה וההסדרה שלנו? הרגשתי כאפה. כאילו מה? זה מעלה בי המון תסכול וכעס.

דיי, כבר הגיע הזמן. בטח כשמסדירים במקביל 3 יישובים גדולים של בדואים. אנחנו אנשים שאוהבים ומשרתים את המדינה, ותמיד נאהב. תראו לנו שאתם איתנו. אנחנו לא רוצים להיות לבד בחזית. יש לכם מידת השפעה, זה בדיוק הזמן. אתם יכולים לעשות את זה כל יום, פשוט להעביר את זה. אנחנו על אדמות מדינה ואין פה בעיה חוקתית, רק שיכירו בנו. זו בושה לממשלה שבראשה עומדת ימינה".

 

לדעתך יש צורך בצעד של שביתת רעב?

"אנחנו לא מפסיקים לעשות מחאות. אנחנו צועקים את קולנו ואנשים גם ביישוב שלנו שובתים רעב לעיתים. אנחנו יוצאים בקור ובגשמים לצעדות. נמשיך לצעוק את הקול שלנו, תמיד נתגייס לזה עד הסוף. לא נתייאש".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

שובת הרעב איתי זר מפונה לבית החולים (מועצת יש"ע)

"אני מזמינה אנשים לבקר ולגור פה, עם כל הקושי. לא סתם יש כאן 85 משפחות, זה לא יישוב כזה קטן. אני מאמינה שנגיע להסדרה הזו. אין סיבה שלא נהיה פה. אני מתפללת שהממשלה תתעשת וזה יגיע. אני רואה את זה קורה. אנחנו לא אבודים ויש לנו תקווה שיהיו פה בתים מוסדרים עם חיבור. השאלה היא על ידי מי".