כשמסתכלים על פני הקרקע בט"ו בשבט עדיין לא רואים שינוי: אין פריחה, האדמה בוצית, העצים עדיין בשלכת, קשה מאד להאמין שמתוך העולם האפרורי הניצב מולנו יגיע האביב.

אף על פי כן, חז"ל מקשיבים למשהו פנימי שמתרקם מתחת לפני השטח. רש"י מסביר שחודש שבט נקבע כראש השנה לאילנות, כי בחודש זה "עלה השרף באילנות". כלומר, למרות שעל פני השטח לא נראה כל שינוי, ישנו מהפך עצום שמתרחש ברובד הפנימי. השרף, נוזל החיים של האילן, תוסס מתחת לפני השטח; תסיסה שמביאה בסופו של דבר לפריחה שתתגלה באביביות של חודש ניסן.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הרב חגי לונדין על ט"ו בשבט

הרעיון הזה תקף גם לתהליכים אישיים וחברתיים. כשמסתכלים על המציאות הישראלית בטו' בשבט תשפ"ב לכאורה לא רואים פריחה. הגל החמישי של הקורונה בעיצומו; מצב בטחוני בעייתי; ממשלה כושלת; אסונות ושערוריות פנימיות וחיצוניות. יחד עם זה, מסתבר שבכל אחד מאיתנו ישנו "שרף", מלאך, נוזל חיים של אמונה שתוסס מבפנים, צריך רק קשב וסבלנות עד שיגיע הלבלוב בפועל.

אנו נחווה בחודש הקרוב הדבקה המונית אולם לא קטלנית; התמודדות ביטחונית בכל החזיתות שגם בה ננצח; נזקים לא פשוטים ברמה המדינית שגם אותם נתקן; ניטע נטיעות בכל ארץ ישראל. ניקח בפרופורציה את השערוריות שהיו ויהיו (ויהיו השבוע…). נעשה את שלנו, וה' הטוב יעשה את שלו.

בסוף יגיע האביב.

הרע יעבור. הטוב יתגבר. בעזרת ה'.