מדינה יהודית צריכה לתמוך בקיומו של לימוד תורה בישראל, וראוי שהיא תממן אברכים/יות בני עלייה, ותסייע למשפחותיהם.
מצד שני, ברור לכל שבמדינת ישראל נוצרה תופעה חמורה שעליה נאמר ונפסק להלכה: "אחר כך (אחרי התפילה והלימוד) ילך לעסקיו. דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון, כי העוני יעבירנו על דעת קונו" (שו"ע, או"ח, קנ"ו, א').
נדמה שהציבור הדתי לאומי לגווניו שומר על איזון בריא. המתאימים לגדלות בתורה נשארים עוד קצת שנים ללימוד הלכה ורבנות, והשאר, רובו המוחלט של הציבור, מסיים את לימודיו בישיבה והולך לקבוע עתים לתורה יחד עם משרה מלאה. יש מה לתקן לשני הכיוונים, אך בהכללה, זו מציאות בריאה המשקפת את רוח התורה, בעולם שבו המדינה גם מסייעת ללימודי פילוסופיה סינית.
לעומת זאת, בקרב חלקים נרחבים בציבור החרדי (מאלו שגרים במדינת ישראל) מדובר בעיוות נוראי שכמותו לא היה מעולם. אין צורך להאריך במחירים הרוחניים, החברתיים והכלכליים של התופעה שבבסיסה, ברירת המחדל היא לשבת וללמוד. גם אם אינך מוכשר לכך וגם אם אין לך שום עתיד של הוראה או הנהגה, אתה נשאר ללמוד.
גם בסוגיית המעונות וגם בתמיכות אחרות של המדינה, אפשר היה למצוא פתרון שיבחין בין אנשים שלומדים באופן זמני ובין אלה ה"תקועים בבית השם".
ניתן היה להבחין בין אלה שהדבר מסייע לנשותיהם לצאת ולעבוד לבין אלה שלא. ניתן היה להבחין בין מי שגם משרתים בצבא, לבין אלה שרק מתחמקים ממנו. ניתן היה להבחין בין אלה הלומדים על מנת ללמד ובין אלה הלומדים שנים רבות מידי רק על מנת ללמוד, וניתן גם היה להשאיר את התמיכה על כנה אך להוביל קיצוץ בתמיכות אחרות אשר מונעות מהאדם לצאת ולעבוד.
הרב דוד פנדל, ראש ישיבת ההסדר בשדרות, פרסם מאמר בו כתב: "אנו לא מעוניינים בהסדר שייטיב עם בוגרי צבא ויזרוק חמישה עשר אלף אברכים מחוץ לכותלי בית המדרש… אנו לא מוכנים להיות חלק ממשא ומתן מביש ומשפיל על מכסות ולנסות לפייס תיאבון כמעט אנטישמי לפגוע באברכים יקרים לומדי תורה".
למעשה, הרב פנדל אינו מעוניין ליצור אבחנות והוא מבקש לכרוך את כלל האברכים יחדיו. את הרציניים ואת הנצלנים, את אלו שנושאים בנטל ואת אלו שמהווים נטל. מבחינתו, זו רק אנטישמיות וסוגיית אי יציאתו של המגזר החרדי לעולם העבודה, אינה נובעת אלא מגחמות שונות ומשנאה פוליטית.
שתי סוגיות מפתח עושות את ההבחנה הברורה בין הציבור הדתי לגווניו לבין החרדי: הראשונים משרתים בצבא ורואים את העבודה לכתחילה ואילו השניים כמעט ולא.
הרצון של חלק מהציבור החרדי לאומי לטשטש את ההבדל ולהגן על האינטרסים של הציבור החרדי במלואם, ללא שום פשרה, עולה לאחרונה במספר הקשרים ובכולם עולה הטענה: "כולנו (חרד"לים וחרדים) באותה סירה" ולא "נפקיר" את אחינו החרדים.
רצון זה מחייב שאילת שאלות ותמיהה. האם מתרחש לנגד עינינו שינוי ערכי? האם זה נובע מתוך אינטרסים של שמור לי ואשמור לך? או שמא זה נובע מחוסר הכרות עם אתגריה העתידיים של מדינת ישראל בכלל ושל החברה החרדית בפרט?
ברור שלא ניתן ברגע אחד להכניס משפחות לחיי עניות. ברור שמדובר בנושא מורכב ביותר אשר יש לטפל בו בזהירות, בעדינות ובאמפתיה רבה. מאידך, גם אסור להתבצר ואל לנו להתבייש בתפיסותינו, תפיסות ההלכה, אשר מאמינה שדרך המלך, דרך ארץ, אינה אלא ב"יְגִ֣יעַ כַּ֭פֶּיךָ כִּ֣י תֹאכֵ֑ל, אַ֝שְׁרֶ֗יךָ וְט֣וֹב לָֽךְ".
=======
שמואל שטח הוא מנכ"ל תנועת 'נאמני תורה ועבודה'
תגובות
הבלים
זה לא נורמלי לא לעבוד. תגיד זה נראה לך נורמלי ש20% מהאוכלוסיה לא תעבוד. ומה עם איסור לא תחמוד ואיסור גזלה.ועוד איסורים רבים . הרי כשאתה לא עובד אתה חי על חשבוני . ומה עם דינא דמלכותא דינא -שכל גדולי ישראל - כולם למעט אחד שלא מוכר או ידוע כגדול- פסקו שדינא דמלכותא חל בישראל ולכן צריכים לשרת ולשלם מס הכנסה ולא לעבוד בשחור- אלה הלכות מעשיות .איך מתמודדים עם כל האיסורים והמצוות. סהדי במרומים אם אני יודע כיתד חיים עם זה.
זה לא נורמלי לא ללמוד ולשמור תורה... זה לא נורמלי שרוב העם לא יקיים את התורה, או לא ילמד את התורה. המסקנה: עד שלא יהיה רוב מכריע בעם שלומד וגם שומר את התורה, חובה לחזק ולרומם ככל האפשר את לומדי התורה...
עם ישראל חי וקיים בזכות לימוד התורה ילדים יהודים נרצחו בשואה רק בגלל שהם יהודים, גם כשההורים בכלל לא שמרו מצוות. הנצאים לא הבחינו בין מי שיהודי על פי ההלכה או לא.כולם נשלחו למחנות. היום יש מדינה יהודית ואפשר לגדל לומדי תורה ציוניים במקום הישיבות שנכחדו, עם לומדי תורה ציוניים למהדרין. מילגות לא רק לפוליטיקאים לא ציוניים
כתבה מטומטמת סתם לכתוב ולקשקש
מחילה , יאתה מביא רק חלק מהדעה התורנית לגבי להיות אברך, א. ברוך ה רוב האברכים הם כאלה שמצליחים להתקיים, ותורה היא יסוד העולם, כך שזה בוודאי חשוב שהם ישארו עומדים על הרגליים כמו כיום שברוך ה רובם לומדי תורה עם יראת ה. ב. יש סעיפים בטור שמדברים על כך שצריך לפטור תלמידי חכמים ממיסים ומעוד דברים כאלה, במציאות מתוקנת כזו, הכסף שהאישה מביאה הביתה אמור להספיק לחיות בכבוד, אמנם לא עם מותרות, אבל בכבוד , וזה מספיק. פעם האישה לא הייתה מביאה כסף הביתה ולכן זה היה מוטל על הבעל, כיום זה השתנה . יש עניין בכל זאת להרוויח כסף במקום ללמוד תורה כשלא צריך ? ג . הציבור החרדי והדתי הוא אחלה .