פרשת ציפי דינר, מורה לשעבר באולפנת שעלבים, ממשיכה להסעיר את היישוב נוף איילון. מאות מתושבי היישוב פרסמו מכתב תמיכה בנערות, והדגישו כי הם שותפים "להלם ולזעזוע".
צילום: תלמידה של ציפי דינר: כזכור, לפני מספר שבועות פורסם בעיתון 'ידיעות אחרונות' תחקיר של העיתונאית חן ארצי סרור, המעלה נגד דינר עדויות על ביצועי מעשי אינוס והטרדות מיניות, לכאורה, בתלמידות.
ראוי לציין כי דינר, באמצעות עורך דינה ששי גז, כופרת בכל הטענות נגדה: "מרשתי מכחישה נגיעות מיניות בתלמידותיה או דיבורים גסים ולא ראויים. מרשתי הקדישה את חייה לחינוכן של אלפי נערות, והושיטה עזרה לכל נערה במצוקה שפנתה אליה. צר למרשתי אם היה מי שחש פגוע ממנה שכן מעולם לא התכוונה לפגוע באיש אלא רק לסייע".
על המכתב, שהגיע לידי סרוגים, חתומים, כאמור, מאות מתושבי היישוב, ביניהם הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי, רחלי פרנקל, רופאים, פסיכולוגים ואנשי אקדמיה.
במכתב שטחו התושבים את תחושותיהם בעקבות התפוצצות הפרשה: "אנו גברים ונשים תושבי ובוגרי נוף איילון, אבות ואמהות, שכנים ושכנות, התעוררנו למציאות קשה ושוברת לב. כולנו שותפים להלם ולזעזוע. כולנו חשים כאב גדול בהיותנו ריקמה אנושית אחת. הבת של השכנה היא הבת שלנו, והחוויה שלנו היא שאיבר מאיברנו נפגע. באופן טבעי, יש לנו הזדהות עמוקה עם הנפגעות כולן וזה לא נותן לנו מנוח".
התושבים המשיכו וכתבו: "כמו כן, ברור לנו שמעגלי הפגיעה הם מעבר לפגיעה הישירה ושרבות מבנות ובני הנוער חווים תסכול, אובדן ביטחון ועירעור של מה שחשבו לאמת- שאנו גרים במקום מוגן שבו בעיות מהסוג הזה לא מתרחשות".
צילום: הסערה באולפנת שעלבים | רב היישוב בתגובה ראשונההתושבים מבהירים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, באיזה צד הם תומכים: "מתוך הזעזוע והכאב המשותפים לכולנו, אנחנו מרגישים צורך עז לשלב ידיים, לחבק את כל הבוגרים והבוגרות, את משפחותיהן של הנפגעות ואת הנפגעות עצמן. מקבלים את הקושי שלכן ורוצים לגבות לתמוך ולסייע בכל דרך אפשרית".
התושבים פנו גם למתלוננות וכתבו: "בכן המתלוננות אנו רואים גיבורות שפעלו להצלת הכלל. אנחנו רואים בצעד הזה גבורה וקיום הלכה למעשה של הציווי "לא תעמוד על דם רעך". האומץ שלכן לפתוח את הנושא סייע ויסייע לנפגעות נוספות לפנות ולקבל מענה ותמיכה. דענה, אתן לא לבד. אנחנו כולנו מאחוריכן ומעוניינים להעניק כל תמיכה נדרשת".
צילום: עדויות נגד מורה באולפנה חושפות חשד לעבירות מיןבסוף המכתב התושבים מצרים על כך שעיניהם לא היו פקוחות למצוקת הנערות: "איננו יכולים לחתום את המכתב בלי להודות שאנחנו כמבוגרים כואבים את זה שלא ראינו, את זה שחלקנו שמענו שמועות והסברנו לעצמנו שבוודאי הן מטופלות, שלא הפנמנו עד כמה כל אחד ואחת כאן שותפים ומחויבים ליצירת מרחב ציבורי מוגן".
"זו קריאת השכמה לכולנו, להתעוררות גדולה, לערנות, למעורבות, ללקיחת אחריות חברתית ולשינוי השיח החברתי בישוב", חתמו התושבים.
תגובות