חנן יובל מתייחס לטור שפורסם ביום שישי האחרון בעיתון 'הארץ'. את הטור כתב רוגל אלפר על יורם טהרלב, חברו הקרוב של יובל, שהלך לעולמו יום לפני כן (חמישי).

כך כתב יובל בפוסט בחשבון הפייסבוק שלו: "לכבוד אלוף בן, עורך "הארץ". שלום רב, אני מקווה שתמצא לנכון לפרסם מאמר זה בעמוד הדיעות של העיתון. רוגל אלפר– לא הפסקול שלנו. שמי חנן יובל, הנני אמן, זמר ויוצר, צרכן תרבות אולטימטיבי ומנוי "הארץ" מזה עשרות שנים. לאורך השנים אני קורא מאמרי מערכת ודעות רבים, חלקם מעוררי מחלוקת וחלקם כתובים על ידי עיתונאי "קאטו הזקן", מסמני מטרה וסביבה עיגול הידוע מראש".

"וזה בסדר, חוסר הגיוון שלהם. אתה מביט בכותרת, רואה את שם הכותב ובתרגיל פשוט יכול להשלים את המאמר בעצמך".

יובל מוסיף כי הוא בשיחות סלון עם חבריי אף מסנגר על הפלורליזם בעיתון הארץ אליו הוא מנוי.

"אבל גם בפלורליזם הזה יש יוצא מהכלל ויש גבול. רוגל אלפר, כבר שנים, תחת הכותרת "טלוויזיה", כותב מאמרי דעה פוליטיים, בדרך כלל מלאי שנאה. שום ביקורת והתייחסות עניינית, אלא פשוט דעותיו הפוליטיות ותו לו. שנים לא מצאתי אצלו התייחסות לאסטטיקה, עריכה, תסריט, משחק, צילום וכו', החומרים מהם עושים טלוויזיה. כקורא נאמן אני ראוי למבקר טלוויזיה אמיתי, כמו מבקר ספרות או תיאטרון, ולא למוכיח בשער את תובנותיו. לזה יש מקום בעמוד הדיעות".

"היום, יום ששי 7.1.22, כתב רוגל אלפר "ביקורת" על סיקור מותו של יורם טהרלב, כאשר למעשה ירד על תכני שירתו של יורם. אשתמש במילותיו של אלפר– אני מתפלץ! נורא! (גילוי נאות – אני חברו של יורם טהרלב וגם הלחנתי כמה משיריו. כנראה שגם בי יכנס תיכף מר אלפר). במאמר גס, דוחה ואלים, שעות לפני שהובא לקבורה בקיבוצו, וכשכל יקיריו עדיין מבכים מרה את לכתו, מצא רוגל אלפר להיכנס בשיריו של יורם טהרלב, כמו שנכנסים בעושה נבלה".

"על משקל "אני פרובוקטור, אני מגעיל, אני דוחה– משמע שאני קיים". זאת לא הפעם הראשונה שרוגל אלפר, באיצטלה של מבקר טלוויזיה, לוקח נושא אקטואלי ולא מהסס לפגוע, בתזמון נפלא, ברגשותיהם של אנשים, כאילו אין מחר וכאילו זה מה שעומד בראש חשיבות העניינים".

"אריק איינשטין אמר עליו פעם ש"ממנו אני אפילו לא מתעלם". אני לא אריק איינשטיין, בשום פרמטר. זה פשוט נורא. אדוני עורך הארץ– אני בהחלט מוכן לפלורליזם של העיתון, אבל עבור הנבלה הזאת אני לא מוכן לשלם. אם אתם לא מעוניינים בי ובשכמותי– זכותכם. זכותי לחשוב על פרישה. על משקל– "אתם תשארו כאן ואני אלך לעזאזל". בפרפרזה על רוגל אלפר– לא בא לי לריב איתו".