חיים ולדר הסופר הנערץ אייקון תרבותי וחינוכי בעולם החרדי, שם קץ לחיו על קבר בנו. במכתב שהשאיר אחריו נכתב: "הגעתי לקצה יכולת הסבל של האנושות. הלכתי להזמין את יהודה סילמן ושמואל אליהו לדין תורה בשמים. הגעתי למסקנה כי בעולם השקר אין לי סיכוי להוכיח את חפותי. אני מתמודד עם שקרים נוראים המכוסים באנונימיות ללא כל אפשרות להוכיח את העובדה שאין להם שחר. פגעו בי בדברים שהייתי הכי טוב בהם ושמסרתי נפשי עליהם תמיכה והגנה על ילדים".

זהו מכתב אחד מתוך מספר תגובות שהגיב ולדר לעדויות החמורות מצד 22 מתלוננים ומתלוננות בדבר מעשים חמורים שולדר פגע בהם שכוללים אונס, פגיעה מינית וניאוף. בעודו בחיים פירסם ולדר באתרים תגובה לחשיפה בעיתון הארץ: "אני פונה לכל מי שנחשף לפרסומים החמורים וזועק את זעקתו של דרייפוס אשר השפילוהו בכיכר העיר ותלשו את דרגותיו ושברו את חרבו לעיני ההמונים. אני חף מפשע. אנא רק דבר אחד השקיעו קצת מחשבה וקורטוב היגיון ותנסו להטיל ספק בהשמצות הנוראיות ולא למהר לחרוץ דין על מי שכל חייו ופעולותיו היו למען ילדים ולמען זכויותיהם."

לא האמנתי שולדר יתאבד, הרי הוא כמו דרייפוס

החלטתי להיענות לבקשתו האחרונה של ולדר ולהשקיע מחשבה וקורטוב היגיון. ונתחיל עם ההיגיון, כששמעתי שוולדר התאבד אמרתי לעצמי זה לא הגיוני הרי הבנאדם השווה עצמו לאלפרד דרייפוס, לא פחות! ציפיתי שהוא יתאמץ בכל כוחותיו להוכיח את חפותו ולטהר את שמו אך זה לא קרה. ולדר אפילו לא ניסה הוא לא גורש לשום אי שדים ולא ישן אזוק בידיו ורגליו עם אזיקים. חרצובות לשונו המחודדות היו משוחררות לגמרי ואליהן הצטרפו עורכי דין ויועצי תקשורת מהשורה הראשונה. ולדר הוזמן לבית דיונו של כב' הרב שמואל אליהו שאליו הגיעו לא פחות מ-22 תלונות של נשים של ילדים ושל ילדות בהן פגע ולדר ללא רחם, אך בחר  שלא להגיע. ולדר עשה את הבחירה שלא להתעמת עם העובדות ועם הטענות על "ניאוף" על אונס ועל הטרדות מיניות של קטינים וקטינות.

הרב שמואל אליהו והרב סילמן (בהם הוא מזלזל ומכנה אותם במכתבו בשמם ללא תאריהם) הינם רבנים צדיקים הכורים אזנם יום יום לזעקת הנפגעות והנפגעים מתקיפות מיניות, אותם אומללים שוולדר ושכמותו רצחו את נפשם ושנזקקים לטיפולים נפשיים כנראה עד סוף ימי חייהם(האם הרב אדלשטיין מתיר להם להתאבד ולהיגאל מייסורי גוף ונפש כפי שמגן על התאבדותו של ולדר?!) הם האמינו להם לא כי הם גורסים "אני מאמינה לך" אלא כי ראו במו עיניהם ושמעו במו אזניהם את העדויות הקשות והחמורות שהדירו שינה מעיניהם וכי קראו "מעשה בית דין" של בית דין רבני שקבע שפלונית אסורה על בעלה ועל בועלה. ובועלה הוא לא דרייפוס. הוא חיים ולדר.

ולדר פעל לפי התכנית שביים מראש

כל מי שהאזין להקלטה בה ולדר חשף את משנתו כשנשמע אומר בקולו לאשה איתה נאף: "ואם יש הקלטות בואי תלמדי בחיים מכחישים הכול אני תקשיבי לי טוב, גם אם יהיו מביאים לי תמונה שלי איתך הייתי אומר: "אה איזה פוטושופ טוב עשיתם." בחיים אני לא אודה אם זה מתפרסם אני יורה בעצמי שיהיה לך ברור".

אמר ועשה. יום לאחר פרסום העדויות מבית דינו של הרב שמואל אליהו נטל ולדר את נפשו בכפו בדיוק לפי התכנית שביים מראש. השימוש בדמותו של דרייפוס הינה בבחינת חילול הקודש וכמוה ההתאבדות על קבר בנו. הטיעון כי הגיע לקצה גבול היכולת של הסבל של האנושות מעלה חיוך מר. עשרות (אם לא מאות) הנפגעים של ולדר הם אלו הסובלים סבל לא יתואר גופני ונפשי שלעיתים אף גורם למותם. לפני שאתם מזילים דמעות תנין על ולדר קראו על סבלם של נפגעי תקיפה מינית כמו יהונתן לוין שנפטר מסרטן הכבד 23 שנים לאחר שחווה פגיעה מינית בילדותו, בן 34 היה במותו וכך גם רבים שסוחבים במשך כל חייהם צלקות איומות.

בטענתו של ולדר כי לא היה לו סיכוי להוכיח את חפותו כנראה צדק "אני מאמינה לו" שהוא ידע שאין לו סיכוי להוכיח את חפותו היות כי ידע היטב שאינו חף מפשע.

ולדר תקע את הסכין בלב קורבנותיו ואתם מסובבים אותה

לגבי הטענה שפגעו בו בדברים שהיה הכי טוב בהם, מדובר בלעג לרש. שהרי זה בדיוק היה כלי הנשק בו הצליח להפיל חללים כה רבים. אותו ילדה וילד לא העלו בדעתם שהמחנך הדגול והסופר המפורסם והנערץ מסוגלים לבצע בהם מעשים שכאלה. זו המלכודת והם החיות הפצועות עליהם יש לרחם.

איני מופתעת מאי לקיחת האחריות על ידי ולדר ועל ההתקרבנות שלו. אבל אתם אלו שמהפכים בזכותו אנשים פשוטים ורבנים כאחד, (גם אם ולדר היה מורשע בבית משפט הם היו מגינים עליו כפי שיש שממשיכים להגן על רבנים פושעים כברלנד ואחרים) דעו כי ולדר תקע את הסכין בלב קורבנותיו ואתם מסובבים אותה. זכרו כי ולדר אינו דרייפוס. ייתכן והרבנים שמואל אליהו והרב סילמן הם אמיל זולא הנלחמים בחירוף נפש להוצאת האמת לאור, להגנה על חלשים ומוחלשים, למניעת הפגיעות המיניות הבאות ולטהרת המחנה.

==

שרה מרקוביץ, טו"ר ועו"ד, ייצגה את נפגעות הרבנים ברלנד ושיינברג ונוספים.