הרב חגי לונדין מתייחס לפרשת חיים ולדר, ועומד על שלוש נקודות שיש לקחת בחשבון, בייחוד כשהרגש והשכל משמשים בערבוביא ויוצרים סערת רגשות.

במאמר קצר שפרסם הבוקר, כתב הרב לונדין, בין היתר: "ברגעים מעין אלו חשוב לשמור על שכל ישר. למרות הצער על הסוף הטרגי של פרשיית חיים ולדר, אסור לשכוח מי אשם ומי קורבן. התאבדות ומכתב מרגש אינה הופכים אדם לצודק".

לדבריו: "במידה והדרך היחידה למנוע פגיעה באחרים היא באמצעות חשיפה של עוולה – אין מנוס מכך, למרות המחיר והכאב. עוד יותר כואב כאשר אדם לא פותח במסלול תשובה ובוחר בדרך שבחר".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הרב אליהו ולדר

הרב לונדין מתייחס ל"קורבן" נוסף בפרשה וכותב: " מעבר לקורבנות הישירים של האירוע שאותם צריך לחזק, ישנו קרבן נוסף שאותו ניתן למנוע: אובדן האמון. התחושה "שלא ניתן לסמוך על אף אחד" ו"מאחורי כל אחד מסתתרת מפלצת", היא תחושה הרסנית. על כל אדם אחד שפוגע ישנם אלף אנשים טובים. אסור לתת לחוויה הרגשית לטשטש את האמת השכלית. מי שחשב עד כה שיש להעריץ דמויות ללא הפעלת חוש ביקורת, אז מקרים מעין אלו הם אכן קריאת השכמה".

"לרובנו, ספוגי הציניות של המאה ה-21, חשוב לזכור גם את הצד השני: יש גם אנשים קדושים ומוסריים בעולם. במידה והם חוצים קו שאסור לחצות – אזי מתברר שהם לא כאלה. צביעה של כל המין האנושי בשחור היא שיטה מפותלת של נחש הייאוש. הרוב טוב, המיעוט רע; אסור להתבלבל".

בסוף דבריו כתב הרב לונדין: "לקח נוסף הוא לא להתפתות לבחוש ברוע ללא צורך. כאשר אנו יכולים לשנות משהו – חובה עלינו להתערב. כאשר לא – אין מה להתבוסס בעניין".

"שמענו חדשות, לעיתים גם נאלצנו לפרסם בגזרתנו על מנת להרתיע אחרים, אבל לאחר מכן – זו עצת היצר נטו. מציצנות, ירידה לפרטים, וצקצוקים מתחסדים – לא מביאים טוב לאף אחד. זה מה שהיה; נפיק את הלקחים; והשם הטוב יכפר".