הרב אליעזר ולדמן זצ"ל, היה מורי ורבי, אף שאיני יכול להתיימר בתואר של תלמיד שלו, כי רק ארבע שנים שמעתי שיעוריו בישיבת מתנחלי חברון, אשר עמד בראשה.

אבל גם ארבע שנים זה הרבה. אני זוכר אותו כתלמיד נאמן של מרן הרב קוק ורבינו הרב צבי יהודה, תלמיד מוחלט, תלמיד אבסולוטי. מילה אחת לא יצאה מפיו, שלא הייתה מושרשת שם.

ולא בגלל עניות דעת, הלך בדרך בלעדית זאת. הרי הוא למד אצל רבנים רבים, גם בארץ גם בחוץ לארץ. גם למד באמריקה פסיכולוגיה ופילוסופיה בישיבה אוניברסיטי.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: ישיבת ניר)

הוא סיפר לנו פעם, שכאשר למד באמריקה אצל הרב יצחק הוטנר, וחשב שדבריו היו הכי עמוקים ועליונים שיכולים להיות בעולם, אך כאשר הוא פגש את דברי מרן הרב קוק, השתנה קנה המידה, כמו שגבהו שמים מארץ. כך הכריע בכל שכלו ובכל לבו, שזו דרך האמת אשר ילך בה. וכן הוא לגבי מידותיו.

פעם הוא סיפר לנו, שבישיבת הרב הוטנר, הייתה משמעת קשוחה. למשל, אם תלמיד נמנם קצת בשיעור, היה מוזמן לחדרו של ראש הישיבה. עמד מול הדלת בפחד ורעדה, ובפנים קיבל נזיפה.

והנה כאשר זכה ללמוד מפי הרב צבי יהודה, הוא פגש יחס אחר לחלוטין, כולו אהבה אבהית עצומה. ובדרך זו הלך הרב אליעזר, שאפשר להגדירה בארבע מילים: "כולו רוך ונועם עדנים".

ודאי, האמת הייתה אצלו מוצקת עד תום, אך כך הייתה דרך דיבורו. אך בל נטעה לחשוב שהוא היה חסר חוט שדרה. רחוק מזה. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה, ולא פחד לומר זאת בכל הבהירות, עד שנעשה מה שנדרש, אבל כל זאת לא באופן נרגז וקפדני, אלא מתוך כבוד ואהבה.

השליח הנאמן של רבנו הרב צבי יהודה, עלה למרומים. אבל, כל התורה שהוא לימד, בהיות ר"מ וראש ישיבה, כל הפעילות הברוכה שלו באומה בכללה – כל זה לא נדם. קולו הבהיר והעדין, ממשיך להתהלך במוחות ובלבבות לנצח. תהיה נפשו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים.