חקירת כל חייל לאחר שזה מבצע את תפקידו ומפעיל נשק נגד מחבל ערבי הקם עליו, או על יהודי שבקרבתו, על מנת לרוצחו נפש, היה חלק משגרה שכולה טירוף מערכות.

לצערנו כי רב, שוב ושוב אנו עדים להתנכלות לחיילים העומדים על משמרתם. בל יטעה איש, להתנהלות הזו יש מחיר כבד שכן רבים מאד החיילים החוששים להפעיל נשק ואלה יימצאו מסתכנים בנפשם לנוכח רוצח ערבי צמא דם המתקיף אותם.

הדוגמאות לשיתוק האוחז בחיילינו מעת לעת הן רבות מספור. חיילים עומדים חסרי ישע מול המון ערבי הזורק עליהם אבנים וסלעים, בקבוקי תבערה ושאר כלי משחית.

החיילים מזויינים מכף רגל ועד ראש, לירות אינם יורים. זכור לכול המקרה של חייל מסיירת גולני שבעת עמדו על המשמר ליד קדומים, רוצח ערבי הצית מול עיניו ובמרחק מטרים ספורים ממנו בקבוק תבערה – והחייל אינו פותח בירי ומחסל אותו.

במקרה אחר ובעת שחייל ביחידה מובחרת ניווט בדד בלילה, תקפו את החייל ערבים וחטפו את נשקו. החייל שהבחין כבר מרחוק בערבים המתקרבים אליו לא ירה, ניהל עימם קרב מגע, זרק "ברוב תושייתו" את המחסנית שבנשקו לשיחים והערבים שגברו עליו חטפו את נשקו ונמלטו.

כאמור, הדוגמאות רבות מספור ואחת יותר קשה מחברתה.

צפינו כולנו בסרטון בו נראה רוצח ערבי מתנפל בתאוות רצח על איש חרדי, דוקרו שוב ושוב בכל חלקי גופו ומנסה לרצוח אותו. למקום הגיעו די מהר חייל וחיילת ממשמר הגבול. הרוצח בכוח נורה ונפל ארצה. משהראה סימני חיים כשהוא עדיין אוחז בסכין ירה הכוח ירייה נוספת  שחיסלה את הערבי והסירה את הסכנה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

תיעוד הפיגוע והחיסול בשער שכם (צילום: דוברות המשטרה)

במהירות שיא נכנסה מח"ש לתמונה והחייל והחיילת נחקרו תחת אזהרה!!, זה לאחר שנשקם נלקח מהם. על מה ולמה נלקח הנשק? מדוע נחקרו בכלל? מהו הנוהל הנפסד הזה על פיו חיילים המבצעים את המצופה מהם מועברים על אתר למעמד חשודים ולעתים אף לספסל הנאשמים?

מצד אחד קוראים להם גיבורים ומצד שני חוקרים אותם

עוד אני כותב שורות אלה ואני רואה ראיון עם מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי. לדברי שבתאי החקירה במח"ש היא "נוהל רגיל" באירועים מעין אלו. הוסיף וליהג המפכ"ל שהשוטר והשוטרת שחיסלו את המחבל הם גיבורים! לא סתם אני אומר שהמפכ"ל מלהג – האם כך ייעשה ל"גיבורים"? האם דין גיבורים שנשקם יילקח להם? האם חוקרים גיבורים באזהרה?! הפתרונים לקובי……

הרי ידוע שאנו במצב מלחמה, מפורסם הדבר שהטרור הערבי משלח בנו פעם אחר פעם מחבלים הששים אלי רצח יהודי באשר הוא יהודי. פיגועי דריסה, דקירות סכין, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר אזרחים תמימים, ירי מנשק חי לעבר רכבים על אם הדרך ושאר מזימות שטניות של הרוצחים הערבים, מזימות שמטרתן לקפח חיי יהודים בכל מקום בארצנו – כל אלה מנת חלקנו.

מיהו אם כן בן הבלייעל החצוף ההופך את היוצרות ומעמיד ב"נוהל רגיל" את כוחותינו בעמדת חשודים הנחקרים תחחת אזהרה?!  טירוף כבר אמרנו?

כמו בהרבה תחומים בחיינו גם כאן מדובר ברעה חולה שמקורה במערכת המשפט. כאשר שופטים עליונים מייצרים החלטות "נאורות" ומתייחסים באופן סלחני לאויב הערבי תוך גילוי יחס תוקפני ולעתים עוין למיטב בנינו הלוחמים – מיישרות הערכאות הכפופות להם קו. כך הפרקליטות, כך גם הפרקליט הצבאי הראשי, כך גם המחלקה לחקירת שוטרים, כך גם מצ"ח. כל אלה כאחד עסוקים בריקוד מושחת של "טוהר", "ניקיון כפיים",  "זכויות אדם" והשמירה עליהם.

כל זה הם עושים תוך התעלמות מהאמת הפשוטה של חיינו. אין בכל אלה את הלב והשכל להבחין בין אח יהודי לבין אויב ערבי. אין בהם את התבונה להבין את חשיבות שימור כוח ההרתעה של חיילינו. אין להם את המחויבות המוסרית לתת גיבוי מוחלט לחיילינו הם בנינו. אין בהם את הגינות לעשות משפט צדק ולשקול שיקולים של צדק.

הגורמים הנ"ל מחלישים באופן עקבי את חיילינו, פוגעים בתחושת הצדק האמורה לפעם בהם, מחלישים מאד את המוטיבציה,  מכרסמים בביטחון העצמי שלהם ופוגמים במה שאמור להיות מובן מאליו – שכל חייל יזכה לגיבוי מלא ממפקדיו הישירים, ממפקדיו הבכירים, מראש המטה הכללי ומהפוליטיקאים העומדים בראש המערכת כולה.

בעשותם כן הם גורמים עוול נורא לחיילינו/בנינו ומסכנים ממש את חייהם ואף את כולנו.

 

בעז שפירא, יליד תשי"ח, נשוי ואב לחמישה. תושב קרית ארבע היא חברון