כולנו רוצים לאחד את העולם סביבנו; רוצים שיעריכו ויאהבו אותנו. גם יוסף חולם חלומות לחבר את כל השבטים סביב החזון שלו; לכן יעקב מעניק לו "כותנת פסים" – בגד שמכיל גוונים שונים.
האחים מפחדים, ובצדק, מהחזון של יוסף. מי שרוצה לחבר את כולם יכול גם לעשות קיצורי דרך ולטשטש גבולות; להיות נחמד לכולם בכל מחיר ולקרוא לזה "אחדות" ו"ריפוי"; הוא מסוגל לקחת את כותנת הפסים ולהפוך אותה לדגל שמתגאה בטשטוש הזהויות בעולם.
בימים ההם בזמן הזה.
בהמשך הפרשה מתברר שיוסף הצדיק איננו כזה. הוא נמצא בלב התרבות המצרית ויש חשש שיתפתה וירצה לרצות בכל מחיר את אשת פוטיפר – אבל הוא עומד זקוף ואומר "איך אעשה הרעה הגדולה וחטאתי לאלוהים?" – אני מאחד את הכוחות בעולם בלי לוותר על העקרונות שלי.
אני אצליח להגשים את החלומות שלי מתוך טהרה. זה ייקח יותר זמן, ואולי גם אצטרך להילחם או לשלם מחיר בבית האסורים, אבל בסוף החלומות שלי יתגשמו. בדיוק כמו המקבים אלף וחמש מאות שנה לאחר מכן.
תגובות
ממשלת ביזוי עלובה בראשות גנב הדעת...המנוול.