אחת השאלות שמאתגרות את החברה הדתית המבקשת לשרטט כיצד צריכה להֵראות מדינת ישראל האידיאלית (וממילא: לאן עלינו לשאוף) היא השאלה כיצד מצוה התורה לנהוג בנכרים אשר בקרבנו.

התורה מצוה למשל: "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא". חכמים מבארים שהצווי חל על כל מוסדות השלטון. מי שאינו יהודי, לא יוכל להבחר לשום שררה ציבורית לא רק ראש ממשלה אלא גם לא מג"ד בצבא, ראש עיר או כל שררה ציבורית אחרת.

יתרה מכך. בימינו אלה, כאשר השלטון מסור למעשה לכל העם, מסתבר שעצם מתן זכות בחירה לגוי, היא נתינת איש נכרי עלינו. אם היהודי והגוי שוים בקביעת המדיניות והשלטון של מדינת ישראל, משמעות הדבר שהארץ שייכת בשותפות מלאה ליהודי והגוי. זאת לא מדינה יהודית ולא מדינת היהודים, זאת מדינת היהודי והגוי. בכך אנו עוברים על צווי נוסף: לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם.

אגב, בכך לא תמו צוויי התורה, התורה ממשיכה שם ואומרת: "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶך…  כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ". במדינת ישראל של היום, נכון לעכשיו, עדיין מותר להטיף נגד נישואי תערובת, אבל משום מה ברור לנו שעלינו להניח לגויים לעבוד את אלהיהם גם בארצנו. התורה לא מקבלת את זה. אז למה ברור לנו שצריך לשמור שבת, ולא ברור לנו שצריך לבער עבודה זרה?

היית רוצה שיעשו לך ככה?

בדרך כלל בשלב הזה נוהג בן-השיח להתקיף ולומר: בתור עם שחי שנים רבות בגולה, מה אתה רוצה? שלא יתנו ליהודים להצביע בארצות אחרות? שיגרשו יהודים מארצות אחרות? שיהרסו בתי כנסת במקומות אחרים בעולם?.

לי יש הפתעה: יהודים חיו בארצות אחרות זמן ארוך כאורך הגלות, ובדרך כלל הם ראו את עצמם כאורחים. כל מה שהם בקשו זה לחיות. כאשר הם קבלו אמנסיפציה, זה נגמר בשואה. בצדק הגויים לא רוצים שהיהודים ישלטו ויקבעו בארצם. היהודים הם אורחים בארצות הגולה, לפעמים הם אפילו לא בקשו רשות כניסה מהמארח (טוב, לא היתה להם ברירה אחרת), וכאשר אורח מנסה להיות בעל הבית – אין להתפלא שבעל הבית כועס (לא שאני מצדיק חלילה רציחת יהודים על רקע זה, אבל שלילת האפשרות שלהם לבחור את השלטון – בהחלט כן).

וגם היום – אינני רוצה שיהודי יצביע בארץ לא לו. (וכל ארץ מלבד ארץ ישראל היא ארץ לא לו). ואם שליט מדינה מסויימת בחו"ל יגרש היום את כל היהודים מתחומו – יהיה זה אך לברכה. אינני מבין מה מחפש היום יהודי בחו"ל, ואיזו זכות יש לו לחיות שם.

לגבי שריפת בתי כנסת – סלחו לי על כך שאני מסרב להיות פוסט-מודרניסט, אעיר כי ה' הוא שברא את העולם והוא בעל הבית, אין לי רשות לתת לבעל בית אחר לשלוט בעולמו של ה', רק משום שעובדיו של בעל הבית האחר חושבים שהוא האמתי. כמו ששוטר לא יכול לאפשר לגנב לפרוץ לבית, רק משום שכמו שאני חושב שהבית שלי, כך הוא חושב שזה הבית שלו.

אז מה, אתה לא דמוקרטי?

השאלה האם הדמוקרטיה עולה בקנה אחד עם התורה היא שאלה בפני עצמה, שראויה להשאל בבמה אחרת. אבל כאן אנחנו לא מדברים על דמוקרטיה. שהרי אנחנו עדיין מאפשרים לכל העם לבחור את נציגיו ולקבוע את ערכיו. אבל לא לבני עמים אחרים.

אז מה? אתה בעד אפרטהייד?  – כן! למה לא? מה יש? לא חלילה במובן של דיכוי וניצול. אין לנו שום כוונה לדכא, לנצל או להשפיל אף אחד. אבל במובן של הבחנה בין בעלי הבית לבין אורחים – בהחלט כן. אורחים יתקבלו בכבוד, אבל לא ישותפו בתהליך קבלת ההחלטות לגבי עתיד הבית. אם תרצו לקרוא לזה אפרטהייד – שיהיה לכם לבריאות. כמובן, אני לא בעד האפרטהייד שבו כובש זר משתלט על בעלי הבית ושולל את זכויותיהם, כמו שהיה בדרום אפריקה. אבל אני בהחלט בעד שבעלי הבית ישלטו בבית, ולא כל מיני כובשים זרים שכבשו את הארץ בשם דתם המושתתת על החרב.

בינתים, כל עוד הם כאן וכל עוד הם לא לוחמים נגד בעלי הבית, שיחיו בחופשיות, יעבדו, יקנו, ימכרו וכו'. אבל למה שיקבעו את מערכת הערכים והשלטון של המדינה? מה זה עניינם? הם אורחים.

אז מה עושים היום?

מתקדמים, לאט לאט. צעד אחר צעד. למשל, לאחרונה כל מיני בעלי תכניות מדיניות מסכימים שבשלב ראשון צריך להחיל רבונות ישראלית על שטח C. גם כאלה שחולקים ביניהם על המטרה הסופית, מסכימים שזה השלב הראשון. וזה שלב טוב. נכון שבמצב הזה 40% מהשטח עדין לא בידינו, אבל ה40% האלה אינם רצף טריטריאלי. אלה איים שונים בתוך שטח שמסגרתו שלנו.

יש טוענים שזאת השלמה עם הסכמי אוסלו, אבל זה לא נכון; זהו ניצול של הסכמי אוסלו והוצאת מתוק מעז. במוקדם או במאוחר נגרש את המשטרה הערבית, והשטח יחזור למצב שהיה לפני אוסלו, בהבדל אחד חשוב: כעת חל החוק הישראלי על המסגרת. עם הזמן נתרגל שיש דבר כזה: שלטון ישראלי, חוק ישראלי, בלי אזרחות לגוים. אח"כ אפשר יהיה לישם זאת גם במקומות אחרים.

נתחיל אט אט לשנות כל מיני חוקים שמאפשרים לגורמים שונאי יהדות להכתיב לנו איך נכון ואיך לא נכון לחשוב.

אבל אלה אינן אלא דוגמאות. מה שחשוב הוא שנבין שהמאבק היום הוא על השאלה האם מדינתנו היא מדינה יהודית. וכל עוד ננסה לרצות את כל אלה שמכתיבים לנו כללי משחק שאינם מאפשרים יהדות – מדינתנו לא תהיה מדינה יהודית. רק כאשר נרים ראש ונעז לומר שאנחנו לא מקבלים את כללי המשחק שכפו עלינו גורמים זרים, אלא רק את כללי אלהינו – נוכל להיות מדינה יהודית.

זה יהיה תהליך ארוך ולא קל, אבל צריך לעשות את הצעד הראשון.