אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

החובשת שנפצעה בפיגוע, באולפן: "נלחמת כל יום על החיים"

יום ההוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה: 25 שנה לאחר שנשרפה בפיגוע, חובשת מג"ב הראשונה בקבע הגיעה לאולפן סרוגים: "הריחות, הרעשים, הצעקות. הם נמצאים איתי כל הזמן"

החובשת שנפצעה בפיגוע: "נלחמת כל יום על החיים"

יום ההוקרה לפצועי צה"ל: דנה פנחסוב – החובשת הראשונה בקבע שנפצעה קשה לפני כ-25 שנה, שנפצעה בפיגוע בקו 18, מספרת באולפן סרוגים על ההתמודדות היומיומית.

"כל הרעש מסביב נעלם. בבת אחת צרחות וריח של עשן. אנשים צועקים ואני מסתכלת למטה ואני לא חושבת שהעיניים קלטו מה שהגוף הרגיש, כי בערתי ולא יכלתי לזוז", היא מספרת על הפיגוע.

צפו בראיון המלא:

איך זה להיות האישה הראשונה שנכנסה ועשתה את הצעד הזה? כשסיימתי קורס חובשות בסדיר, מג"ב וצה"ל ניסו להתחיל לשלב. כשהתגייסתי למשטרה אחרי הסדיר, קרו כל מיני דברים והגעתי לנקודה שרציתי לחזור להיות חובשת. הדרך נחסמה בפניי כי אני אישה, והגעתי למצב שהייתי צריכה להגיש בג"צ בו זכיתי.

הפיגוע בקו 12, שנת 2002 (צילום: פלאש90)

מה היה הדבר שהוביל אותך לשם? עבדנו צוות של פסיכולוגים ורופאים כדי לבדוק את הכשירות של הבנות. השליחות שהובילה אותי לשם היא היכולות שלך להשפיע על חיים של אנשים אחרים. להגן, להציל.

הפציעה

"צרחות וריח של עשן"

"25.02.96. אני יחסית חדשה בתפקיד, בוקר יום ראשון. באותו בוקר עליתי על אוטובוס למרכזית, ערב קודם עוד יצאתי לסרט. רגע לפני שירדתי מהאוטובוס, לא היה ברור לי אם אני בתוך חלום, פתאום היה שקט מלאכותי כמעט", היא מספרת.

"כל הרעש מסביב נעלם. בבת אחת צרחות וריח של עשן. אנשים צועקים ואני מסתכלת למטה ואני לא חושבת שהעיניים קלטו מה שהגוף הרגיש, כי בערתי ולא יכלתי לזוז. הייתי מרותקת למקום ואיבדתי את ההכרה. בפועל, כשהתחילו להגיע מחלצים, הם הצילו את מי שצעק ואת האנשים שיכלו לעזור לעצמם, רק כשהתחילו להוציא את הגופות מהאוטבווס – מישהו שם לב שאני בחיים והריצו אותי לביה"ח.

(צילום: אלון חן\ באדיבות המצולמת)

הייתי אלמונית כמה שעות ועד שההורים שלי זיהו אותי – המליצו להם כבר להיפרד. אני מתעוררת אחרי שבוע בלי שמץ של מושג איך הגעתי לביה"ח, מנסה להבין מה קרה. בבית אני מקבלת את החדשות בצורה ברורה. זה נשמע כמו סרט הוליוודי, אני לא יכולה להיות הגיבורה בסרט הזה".

השיקום

"בחורה בת 21 שהפכה להית גוף ששוכב במיטה"

"זו התחלה של 3 חודשים מורכבים וכואבים מאוד שאני מאבדת כל שליטה על החיים. אני שרופה קשה מאוד וסובלת מפציעות אחרות מורכבות. אני נלחמת כל יום על החיים. המון ניתוחים של השתלות עור. בחורה צעירה בת 21 שהפכה להית גוף ששוכב במיטה. איבדתי כל ערך לעצמי. ואז התחלתי שיקום, ממש להתחיל ללכת. אחרי כמה שבועות אני מסתכלת ואומרת 'את בסדר, הגוף לא מתפקד אבל את לא צריכה להיות פה', ואני מתעקשת לחזור לשגרה שלי ולעבוד – כל פעם קצת. להתחיל לטפל בבעיות הרגילות בבסיס ולא לחשוב על הקושי היומיומי. זה מה שהחזיר לי את החיים שלי".

עוד באותו נושא

אחרי המחאה: הסכמות על רפורמת השיקום לנכי צה"ל

"זה חלק ממך. הריחות, הרעשים, הצעקות."

מה מחזיק אותך שנים אחרי הפיגוע, לקום כל בוקר ולהעביר את הדבר הזה הלאה? בשבילי זה אף פעם לא משהו ישן. השנים הראשונות של חוסר הזיכרון, זה משהו שאני מוכנה לקבל היום. ברגע שהזכרונות מתחילים לטפס ולחזור, זה חלק ממך. הריחות, הרעשים, הצעקות. הם נמצאים איתי כל הזמן. השאלה כמה מקום אני מכניסה לזה. העשייה שלי מחזיקה אותי היום, אני מתנדבת בארגון נכי צה"ל ובעד ולעשות כמה שיותר טוב לעולם. הבעל שלי ו-4 הילדים שלי שמסבים לי המון גאווה, החברים והתומכים – הם אלו שמחזיקים אותי.

איציק סעידיאין

"אגף השיקום היה אטום מאוד לכאב של פצועי צה"ל הרבה מאוד שנים"

הפגנת נכי צה"ל (צילום: יונתן זינדל\פלאש90)

בתור נכת צה"ל, נפגעת מהבירוקרטיה של המערכת? את יכולה להבין את התסכול שמביא עד לכדי הצתה? אני יכולה להבין את התסכול. אגף השיקום היה אטום מאוד לכאב של פצועי צה"ל הרבה מאוד שנים. רגע לפני שאיציק עשה את המעש הנורא הזה, ארגון נכי צה"ל עמד בפני חזית מול האגף ותכנן הפגנה מאוד גדולה. הקורונה אילצה את כולם לשים את התכניות בצד. אני כן רואה את הדברים מתחילים להשתנות היום. האגף מנסה לגלות הרבה אמפתיה, זו עבודה קשה אבל בצד השני יש הרבה אנשים שרוצים לעשות שינוי.

(צילום: מרים אלסטר\פלאש90)

עוד באותו נושא

לאה סעידיאן בכתה: "באתי להשמיע את קולו של אחי"

לסיום, היית רוצה לתת טיפ לבנות שגם רוצות להתגייס לשירות שיכול להיות בעל מחיר כבד? בבסיס – לכל מי שעומד בפני גיוס, הדבר הכי חשוב הוא להבין שאין דבר כזה תפקיד לא משמעותי. המערכת הגדולה הזו לא תעבוד בלי אחרון עובדי הרס"ר. צריכים את כולם. בין אם בחרת להיות בהייטק או לוחם – זה לא משנה, העיקר שתדעו שהשירות שאתם עושים למען המדינה הוא משמעותי וחשוב. ללכת עם זה עד בסוף, ללכת בגאווה.

דנה עצמה סיימה את השירות הסדיר ועשתה עוד 7 שנים של קבע, שרק לאחריהן פרשה.

השרים אישרו את הצעת החוק

(צילום: יונתן זינדל\פלאש90)

שר הביטחון בני גנץ, ושר התרבות והספורט חילי טרופר, העלו לאישור הממשלה החלטה לקיים טקס אזכרה ממלכתי מרכזי לציון יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, זאת בכדי להעניק את הכבוד הראוי ולהוקיר תודה על ההקרבה האישית שלהם למדינת ישראל.

ההחלטה אושרה בוועדה, וכן אושרה בממשלה. שר הביטחון ושר התרבות והספורט בירכו על האישור לקראת יום ההוקרה הממלכתי שמתקיים היום.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
לוחמת! אלופה ...
מ.ח. | 21-11-2021 10:14
לוחמת! אלופה
2
כנראה שאלוהים אוהב...
זוהר | 23-11-2021 18:33
כנראה שאלוהים אוהב אותה,ממש מתוקה ולא רצה שהיא תמות, מאחל לה בריאות טובה ושמחת חיים