אני חושבת שזה אחד ה-שיעורים, שלי לפחות. אולי אפילו המרכזי שבהם. העניין הזה של הגירושים.
ואני חושבת שגם בזה אני בכלל לא מקורית. כי רובנו, רק כשאנחנו נאלצים להתמודד עם אתגרי חיים, מאלה שבאמת עולים ביוקר – אנחנו באמת לומדים. וככה גם אני.
אני חושבת היום למשל, כשאני קצת מתחילה להסתכל אחורה וקצת רואה יותר בבהירות קדימה – שעבורי, הגירושים, הם ה-שיעור שהייתי צריכה, כאישה, כבן אדם, כאדם מאמין. מאמין ובכל זאת קצת 'נגנב' מאיך שההוא שם למעלה באמת אשכרה ידע וזיהה והעניק לי, בחיי, את השיעור הנכון, בזמן הכי נכון.
ובאיזה שיעור מדובר? שיעור בקצת ענווה, צניעות ופרופורציות לגבי עצמי. בטח אתם שואלים את עצמכם למה אני רואה בהתמודדות עם אתגרי הגירושים דווקא שיעור בצניעות? כי בתקופה הזו, לאט אבל בטוח, אני מבינה שלושה דברים חשובים שכולם קשורים לאגו ולאהבה עצמית:
הדבר הראשון הוא שהעולם ממשיך כמנהגו גם כשאתה מתפרק. מה שאומר באופן מדעי שאתה לא מרכז הייקום.
הדבר השני הוא עצם העובדה שאני צריכה ללמוד שוב ושוב לבלוע את הכבוד העצמי ולבקש עזרה וחיבוק כשזה גדול עלי.
והדבר השלישי הוא שעולם הדייטים בשלב הזה של החיים הוא מורכב ומאתגר וגם מרתק ומקדם בו זמנית. וצריך בשבילו הרבה אויר ולא מעט פרופורציות.
אז אני מתחילה לראות את זה ממש בקטנה, בלילה, בין הכוכבים. את העובדה שהניסיון הזה – שהוא לעיתים קשה יותר, לעיתים פחות ולעיתים אפילו ממש מעט – אבל בכל מקרה הוא לגמרי ניסיון. אני מתחילה לראות שמדובר באחד האתגרים שהמצד השני שלו אני אצא אחרת. טובה יותר. צנועה יותר. ככה אני מקווה ומתפללת.
ושהנסיון הזה הוא גם אחד הדברים הכי טובים שקרו לי, לאגו שלי, לאמונה שלי ולאהבה. ברור. גם לאהבה.
רותי לקס היא יועצת חינוכית, מטפלת באמצעות כתיבה, כותבת ועורכת. היא גם גרושה טריה ואמא לארבעה, ומוציאה בימים אלו את ספרה החמישי "לעשות מקום לאהבה"
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
