אריה שיף נדון היום לתשעה חודשי עבודות שירות ופיצוי בסך 10,000 שקלים למשפחתו של השודד הבדואי בו ירה למוות בשעה שגנב את מכוניתו.

מדובר בעונש קל מאוד יחסית לעבירה בה הואשם – המתה בקלות דעת (מה שכונה בעבר גרימת מוות ברשלנות), ובטח בהתייחס לסעיף בו נחקר לראשונה – רצח.

גזר דינו של שיף, מזכיר מאוד את פרשיית אלאור אזריה, שירה למוות במחבל שנכשל לבצע את זממו ושכב מנוטרל על הרצפה. גם על אזריה ניסו בתחילה להאשים ברצח, שהומר להריגה והסתיים בעונש של 18 חודשים שהומתקו ל-14 חודשים ומהם נוכה שליש.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

אלאור אזריה חזר למקום התקרית (צילום: ללא קרדיט)

שתי הפרשיות שהחלו בדרישה להאשים את היורים ברצח קיבלו תפנית בזכות התגייסות של הימין להגן עליהם. נפתלי בנט כשר חינוך וחבר קבינט דאז, היה זה שיצא ראשון להגנת אזריה משר הביטחון יעלון והרמטכ"ל איזנקוט, ועם בנט יישר קו (בזהירות המתבקשת) גם ראש הממשלה נתניהו. אריה שיף קיבל את ההגנה מחברי הכנסת של הימין, כולל מי שבהמשך מונה לשר לביטחון פנים אמיר אוחנה.

את הרעש עבור אזריה ושיף, יצרו הרשתות החברתיות, הפוסטים, הציוצים, הסרטונים ומפגני התמיכה באזריה ובשיף, הביאו לשינוי השיח, להתעוררות של חברי כנסת וגרמו למעשה לפרקליטות אי נוחות שמנעה ממנה להחמיר עם השניים. הפוליטיקאים גם הם לחצו מצדם, והאישומים הפכו לקלים יותר, עם דרישות לעונש מופחת בהרבה.

ליורם שקולניק לא היו רשתות חברתיות

לשם השוואה, ניזכר בפרשת יורם שקולניק, תושב הר חברון שירה בשנת 93' במחבל כפות שביצע פיגוע דקירה ועל גופו רימון רסס. שקולניק לא היה אמור לירות בו, אבל בפרקליטות החליטו להחמיר באופן מוגזם, והעמידו אותו לדין בעבירת רצח. והשופטים גזרו עליו מאסר עולם. (בגלל שחרור מחבלים פלסטינים, הוחלט לקצוב את דינו ל-15 שנה והוא שוחרר כעבור 11 שנה בכלא).

שקולניק נכנס לכלא בשיא תקופת אוסלו, כשהכוח הפוליטי, המשפטי והתקשורתי היה נתון בידי השמאל. לא היה שום דבר שהיה יכול להציל אותו מגזר דין מקסימלי. שלושים שנה אחרי, זו כבר לא תקשורת של קול אחד, הרשתות החברתיות מאפשרות לציבור להיחשף לקולות אחרים, ואלה משפיעים אפילו על "בית המשפט האובייקטיבי" ומביאים לשינוי בעמדת הפרקליטות.

אלאור אזריה ואריה שיף צריכים לשלוח זר פרחים למארק צוקרברג שבזכותו הם לא יושבים במאסר עולם.