היום בהיסטוריה: כ"ט בחשון תש"ח – הבריטים רוצחים את 5 "נערי רעננה"

"…היינו מופתעים ומבולבלים. כעבור כמה שניות נצטווינו לעבור לחדר האחורי, אלא שבינתיים האנגלים הקיפו את הבית…" סיפרה רבקה אליאב מלוחמות לח"י.

בבית בודד בפרדס בגבול רעננה הרצליה התחיל קורס של הלח"י בפירוק והרכבה של כל נשק שונים, בקורס השתתפו צעירים וצעירות מגיל מחמש עשרה ועד עשרים ושלוש. בעקבות הלשנה של שבט בדואי הגיעו למקום חיילים בריטים והקיפו את הבית. בבוקר כ"ט בחשון תש"ח (12.11.47), הבחין הצופה בעשרות חיילים בריטים מתקרבים לבית וצעק: "גויים", "כלניות".

הצעירים קבלו פקודה לברוח דרך החלונות אך החיילים פתחו בירי אש כבדה. מן האש נהרגו חמישה צעירים וצעירות. שרה בלסקי, לאה גינצלר, יהודית כהן- מגורי, שלום מחרובסקי, ומפקדם יצחק מוסקוביץ'.

באדיבות העמותה להנצחת מורשת לח"י

"בסדין הלבן היא שוכבת עכשיו חרישית"

יהודית כהן מגורי הצעירה בין ההרוגים כמעט בת חמש עשרה נולדה בזכרון יעקב למשפחה מעולי תימן. למרות שהוריה ואחיה השתייכו לתנועת בית"ר התנגדו לחברותה בלח"י.

אך יהודית לא ויתרה. כאשר החביאו את בגדיה ונעליה, היא הופיעה לפגישה, ביום גשם, בחולצה דקה, מכנסי חאקי קצרים ויחפה. גם את היציאה לקורס ברעננה הסוותה יהודית וסיפרה כי היא יוצאת עם בני כיתתה לעזרה בקיבוץ אשדות יעקב.

כשבוע לאחר האירוע הגיעו לבית המשפחה אנשי לח”י, ובפיהם בשורת איוב על גורלה של יהודית – היא נפצעה אנושות כאחת מ”ילדי רעננה”, גססה יממה שלמה ונפטרה למחרת. מחשש מפני הבולשת הבריטית, נכחה בהלווייתה רק האם, אף היא כאלמונית.

לימים הגיעה אל האם הסוהרת ששמרה על יהודית בימי גסיסתה ומפיה נודע לה כי החוקרים הבריטים ניסו להוציא מפיה, אולי אף בעינויים, שמות של אנשי לח”י, ללא הצלחה. נתן אלתרמן בטור השביעי כתב שיר בשם הילדה השלישית וכך כתב:

"מה יכלה לעשות בלי עוזר ומשען

מול אויבים מבחוץ ואויבים מבני ברית?…

ולכן חברים,

בסדין הלבן היא שוכבת עכשיו חרישית".