אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

נצחון המכבים מול סכנת מלחמת האחים

באמצע סוגיות חנוכה, שותלת הגמרא את "בורו של יוסף", כתזכורת ואזהרה שכל נסי ההשגחה שהושיעו אותנו מניסיונות ההשמדה של צרינו מבחוץ, אשר בקשו לכלותינו פיזית או רוחנית, כל הנסים הללו אינם עומדים מפני סכנת שנאת החנם ומלחמת אחים

נצחון המכבים מול סכנת מלחמת האחים
  רק לא מלחמת אחים (למצלמים אין קשר לכתבה. אילוסטרציה פלאש90)

נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי. וא"ר כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב  תנחום: מאי דכתיב: 'והבור ריק אין בו מים'? ממשמע שנאמר: 'והבור ריק' איני יודע שאין בו מים, אלא מה תלמוד לומר: 'אין בו מים' – מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו. אמר רבה: נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח"   (שבת כא,ב)

החשמונאים והמתיונים

דרשתו של רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום על בורו הריק של יוסף ש"מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו",  מובאת בגמרא בתוך תוכה של סוגית חנוכה, כשלפניה יש ההלכה על נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה, ולאחריה יש ההלכה על נר חנוכה שמצווה להניחה בטפח הסמוכה לפתח.

אין ספק שמיקומה של הדרשה הזו בתוך סוגית חנוכה אינה מקרית אלא באה ללמדנו את ענין חנוכה: חכמינו באו לתמצת בה את הויכוח שניטש בין המתיונים לחשמונאים. בדרשה יש כמה סמלים: בור, מים, נחשים ועקרבים, ובפענוח הסמלים נוכל לחשוף את הרעיון המובע בדרשה זו.

המים מסמלים את התורה כדרשת חז"ל: "נמשלו דברי תורה למים" (עיין רמב"ם, הל' ת"ת, פ"ג ה"ט), ואם המים הם התורה, הרי הבור המכיל את המים הוא עם ישראל. ועל זה היה המאבק בתקופת החשמונאים.

היוונים ומשתפי הפעולה שלהם המתייוונים, בקשו להחליף את מסורת התורה בתרבות יוון, וטענתם היתה: שאם כל הנוסטלגיה שיש לנו למסורת הדורות, אין עם ישראל צריך להתנגד לדרישות היוונים המבקשים להשליט בישראל את תרבותם "המתקדמת", הם ראו בדרישות היוונים מלחמת־תרבות רגילה, שהיא ככל מלחמות־התרבות המתרגשות בין העמים, שלא כדאי בשבילה להתגרות במעצמה העולמית של אז, ואולי אף לסכן בכך את קיומו של עם ישראל, לדעתם גם אם מריקים את בורו־של־עם־ישראל ממי התורה, אין הדבר בלתי הפיך אלא אפשר למצוא למסורת ישראל תחליף, עדיין אפשר למלא את הבור הישראלי הריק בתחליפים אחרים מתרבות העולם, במשקים שלמראה העיניים הם נראים טעימים ויקרים יותר.

לעומתם טענו החשמונאים שיש כאן טעות יסודית בהבנת מהותו של עם ישראל. לא ככל העמים בית ישראל, בכל אומה ולשון אפשר להחליף את המסורת והתרבות העכשווית בתרבות אחרת מבלי לגרום נזק של ממש לאומה בעתיד. מה שאין כן עם־ישראל, שעליו אמרו: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", שהתורה אינה בשבילה "תרבות" אלא סם חיים, ואם חלילה תחדל אי פעם התורה להתקיים בעם ישראל, לא רק שיוצר חלל ריק אשר אפשר למלאו בתכנים אחרים, אלא אם "מים (=תורה) אין בו" – כי אז "נחשים ועקרבים (המביאות מוות) יש בו".

כי העדר התורה בישראל מביא בסופו כליה בלתי הפיכה, עד שישראל יאבד את זהותו הלאומית ואת החוסן המוסרי שלו שוב לא יוכל להתקיים גם אם יאמץ לעצמו את "המתקדם" שבתרבות האנושית. על כן המאבק עם המתייוונים לא היה מלחמת־תרבות אלא מלחמת־קיום, מלחמה רוחנית לחיים ולמות.

סכנת שנאת אחים

הסבר נוסף מדוע בורו־של־יוסף הובא בתוך סוגית חנוכה אפשר לבאר בדרך זו: שלוש סכנות מאיימות על קיומו של עם ישראל בחייו ההיסטוריים, האחת היא ההשמדה הפיזית, כמו שאנו אומרים: "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו". השנייה היא סכנת ההתבוללות הרוחנית, והשלישית היא סכנת החורבן הפנימי כתוצאה ממלחמת־אחים ושנאת־חנם בתוך בית־ישראל פנימה. שלושת הסכנות הללו פקדו אותנו בתקופת בית־שני, סכנת ההשמדה הפיזית הייתה בימי מרדכי ואסתר כאשר המן הרשע בקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, ובחסדי שמים זממם לא יצא אל הפועל ונתקיים בישראל "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".

הסכנה השניה, סכנת ההתבוללות הרוחנית, היתה בימי החשמונאים. "בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך". ועל כך אמרו במדרש: "ושם הנהר השלישי חדקל' – זו יון, שהייתה חדה וקלה בגזרותיה על ישראל ואומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לישראל חלק באלקי ישראל" (ויק"ר פר' יג) וגם כאן בחסדי שמים נעשתה לישראל תשועה גדולה "וחזרה המלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני" (רמב"ם, הל' חנוכה פ"ג ה"א).

והנה על שתי הסכנות הללו הצליח עמנו בחסדי שמים להתגבר ולצאת מהם מחוזקים יותר. ורק הסכנה השלישית, סכנת "בורו של יוסף" שהיא המסמלת יותר מכל את מלחמת האחים ושנאת חנם, לא הצלחנו להתגבר, והיא שהכריעה אותנו בסופו של הבית־השני, החריבה את ביתנו והגלתה את ישראל מארצו. הסכנה הזו היא האיומה מכולם, היא המאיימת על קיומנו ועלינו להישמר ממנה מכל משמר.

על כן מדי שנה בשנה, בבואנו לחגוג את נס החנוכה, מצאו חז"ל לנכון להזכיר לנו בתוך סוגית חנוכה את "בורו של יוסף", כתזכורת ואזהרה שכל נסי ההשגחה שהושיעו אותנו מניסיונות ההשמדה של צרינו מבחוץ, אשר בקשו לכלותינו פיזית או רוחנית, כל הנסים הללו אינם עומדים מפני סכנת שנאת החנם ומלחמת אחים, שהראשון שבהם היה ביחסי יוסף ואחיו. ותזכורת זו היא אקטואלית גם בימינו, שעם חידוש ממלכתיות ישראל בארצו חייבים אנו להגביר בתוכנו את האחדות והאהבה, לשמירת עצמאותנו וביצור גאולתנו.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
שאלה
אריאל | 30-11-2013 23:38
הרב מתייחס לחנוכה כאילו נאבקנו רק ביוונים, ולא באחינו המתיוונים - גם אז היתה מלחמת אחים. אשמח להסבר.
2
אריאל היקר!
אהרן | 03-12-2013 20:50
כבר הרבה זמן לא נהנית מתגובה כ"כ אמתית ומתומצתת יישר כח
3
יש הבדל בין מלחמת אחים נגד ניסיון לפגוע בקיומו של עמ"י
יהושע בן נון | 05-12-2013 11:04
לבין שנאת אחים בתוך בית ישראל - שעל כך יש בתפילה שמונה עשרה תפילה למלשינים אל תהי תקוה