רפורמת הכשרות: את התוכנית שפרסמתי לפני שלוש שנים להסדרת מערכת הכשרות ופתיחת השוק לגופים פרטיים ביססתי על ידע וניסיון שצברתי במשך כארבע שנים בהם ניהלתי את תחום הכשרות במשרד לשירותי דת.

במהלך עבודתי עשיתי ביקורי עומק בכ-50 מועצות דתיות, כל פעם יום שלם בו נפגשתי עם ראש המועצה הדתית, מנהל מחלקת הכשרות, המפקחים, המשגיחים בשטח ובעלי העסקים.

בסיורים האלו למדתי על המאפיינים המיוחדים של מערכת הכשרות הנגזרים בין היתר מסוגי העסקים, מספר העסקים והפיזור הגאוגרפי שלהם, השונות בין המועצות הדתיות, השונות והצרכים הנגזרים מסוג הרשות, עירייה, מועצה מקומית או מועצה אזורית.

למדתי גם להכיר לעומק את עבודת אגף הכשרות ברבנות הראשית על מחלקותיו השונות, את העובדים, את שיטות העבודה, ואת היכולות המקצועיות שלהם.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

ח"כ יוליה מלינובסקי בסיכום הדיון על רפורמת הכשרות (צילום: דוברות הכנסת)

מי שמכיר את השטח יודע שכל תכנית להסדרת מערכת הכשרות צריכה להתבסס על העקרונות הבאים:

1. מתן כשרות מקומית ממלכתית ובסיסית – בעסקים הקטנים אין ייתכנות כלכלית לתחרות, בעלי העסקים לא מחפשים תחרות, הם מחפשים תעודת כשרות בסיסית במסלול פשוט ונגיש ובמחיר שווה לכל נפש.

2. יצירת תחרות טובה לשוק הכשרות אבל היא תתקיים בעיקר בעסקים הגדולים, מפעלים, בתי מלון, אולמות אירועים וכ"ו. כמובן שגם עסקים קטנים יוכלו לבחור בגוף פרטי אבל לרובם המוחלט זה לא ישתלם והם לא יעשו זאת.

3. רגולציה ואסדרה – המדינה צריכה להשקיע את האנרגיות שלה בייעול ואסדרה של מערכת הכשרות המקומית שהיא מפעילה באמצעות המועצות הדתיות, על גופי הכשרות הפרטיים צריך להטיל מינימום של רגולציה, והשוק ידע להסדיר את עצמו.

4. צריכה להיות הפרדה מוחלטת בין התפקיד ההלכתי של הרבנות הראשית לישראל, לבין הצד המינהלי שצריך להיות כולו בידי המשרד לשירותי דת, זה צריך להיות כך גם כדי לשמור על מעמדה ההלכתי של הרבנות וגם כי הרבנות הראשית לא מסוגלת לתת מענה לצרכים המינהליים של השוק.

את העקרונות האלו הצגתי גם לפני שנה בכנס הכשרות של השדולה לשיפור שירותי הדת בכנסת כשלצידי מתן כהנא מקים ומוביל השדולה.

רפורמת הכשרות שאושרה השבוע בוועדה לשירותי דת בכנסת, בנויה בניגוד לכל העקרונות האלו. היא מבטלת (כמעט לגמרי) את הכשרות המקומית, מטילה עודף רגולציה על גופי כשרות פרטיים שכמעט ולא מאפשרת תחרות בניהם, (והיא לא מסדירה את עבודת המועצות הדתיות), היא מפקידה את כל האחריות על התנעת ויישום החוק, בידיה הכושלות והרפויות של אגף הכשרות ברבנות הראשית (מבלי שאושר התקציב הדרוש לכך).

לא לחינם החוק כולל סעיף שמסמיך את השר לדחות את יישום החוק בחצי שנה פעם אחר פעם – כמו שנראה עכשיו זה הסעיף היחיד בחוק שאכן יישום בפועל.

 

הכותב שימש כמנהל תחום כשרות במשרד לשירות דת, פרסם תוכנית מקיפה להסדרת הכשרות ויצירת תחרות בתחום הכשרות, והיה היועץ המקצועי של "השדולה לשיפור שירותי הדת" שהוביל מתן כהנא בכנסת ה-23