הסערה בימין: ח"כ ניר אורבך הגיב הבוקר (שלישי) לסערה סביב הציוץ של שותפתו למפלגה שירלי פינטו אמש, בו האשימה את יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו בהסתה שהובילה לרצח רבין. עוד הגיב למתקפה של שר החוץ יאיר לפיד אמש בטקס הזיכרון במליאת הכנסת.

"אתמול ציינו את יום הזכרון לראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל שנרצח במדי בן עוולה. כולנו זוכרים את הימים ההם של שסע ופילוג בעם ישראל" אמר. "אני, כבן הציונות הדתית וכאיש המחנה הלאומי, הרגשתי רדוף לאחר הרצח. נעשתה הכללה גסה ורעה וסימנו את כולנו כרוצחים. אי אפשר היה לעלות לאוטובוס באותם ימים בלי שיסתכלו עלינו בתיעוב. הייתי בהפגנות. מעולם לא הסתתי ומעולם לא קיללתי".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

ח"כ ניר אורבך על רצח רבין (דוברות הכנסת)

לדבריו, "אנשי השמאל מבחינתי היו תמיד אחים. גם אם טועים, אחים! הצטרפתי לממשלה הזו כי האמנתי ואני עדיין מאמין שאפשר לעשות ביחד דברים טובים לעם ישראל. קיויתי שסוף סוף אחרי 26 שנים יום הזיכרון לרבין יהיה באמת יום אבל לאומי שכלל אזרחי ישראל ירגישו שהוא שלהם. אני לא מצפה ממי שלא בממשלה להתנהג באחריות לאומית. אני כן מצפה מחברי בקואליציה ובממשלה לפעול באמת לשינוי ולריפוי".

"אתמול חברתי לסיעה צייצה ציוץ שטוב היה לו לא היה מצוייץ וטוב שמחקה" הבהיר. "אני מכיר אותה ויודע שליבה הוא לב ענק ובטוח שהיא עצמה מצטערת שצייצה אבל חשוב לי לא פחות להתעכב על משהו שבעיני הוא חשוב מאד מאד".

"לפני כמה שנים, ראש הממשלה החליפי, יאיר לפיד – שאתמול אמר על במת הכנסת 'צאצאיו האידיאולוגיים של יגאל עמיר יושבים היום בכנסת ידראל, מקבלים לגיטימציה, אורחים רצויים בכל האולפנים. אילולא חולננו את הנס של ממשלת השינוי הם היו עכשיו שרים בממשלה" – אמר גם את הטקסט הבא:

"האיש ההוא – שאני שונא – העומד בהפגנות עם שלט "מוות לערבים", הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב – המגיש מימיה לשבוי, מפני שגם הוא בן אדם.

והאיש ההוא – שאני שונא – שצובע את שמו על פסל בוינה, הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב – שמלווה לי 50$ באתונה, רק בגלל שגם אני ישראלי.

והאיש ההוא – שאני שונא – שבשם ערכים דתיים שאפילו הוא לא מבין, תובע זכות הסטורית על הפרת והחידקל, הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב – שעומד לידי ביום הכיפורים ומראה לי בסבלנות אין קץ את הקטעים הנכונים.

והאיש ההוא – שאני שונא – שחושב ש'שלום עכשיו' הם בוגדים והמערך הוא משוגע, הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב – שנותן לי את הסיגריה האחרונה שלו, בעמדת השמירה בתוך הקור של לילה לבנוני נוסף.

והאיש ההוא – שאני שונא – שדוחף אותי בתור לאוטובוס וזיעתו נדבקת אלי, הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב – שמבזבז יום שלם בשביל להחזיר הביתה את הילד של השכנים שאיבד את דרכו.

והאיש ההוא – שאני שונא – שנכנס למסעדה החביבה עלי והורס לי את הערב בקולניות המעצבנת שלו, הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב – שעבד כל ביום במפעל יצוא והתרגל לצעוק כדי שרעש המכונה לו יפריע לו.

והאיש ההוא – שאני שונא – שקורא לי אחי למרות שהוא לא, הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב – שאם ארצה או לא – הוא אחי".

"אנחנו שותפים של האיש שכתב את המאמר הזה" הזכיר אורבך בסיכום דבריו "אני מצפה ואפעל בכל כוחי שהממשלה הזו תפעל ברוח המאמר הנפלא הזה ולא ברוח הדברים שנאמרו אתמול מעל בימת הכנסת".