פרשת לך-לך: כשפרעה לוקח את שרה, אברהם מקבל ממנו הרבה מאוד דברים, "ויהי לו צאן ובקר ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים", וכשנגמרת שם הפרשיה ומשלחים את אברהם ושרה ממצרים, נאמר "ואברהם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב".

אברהם אבינו לוקח ממצרים בלי חשבון, אין לו שום בעיה עם זה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2021-10-14 at 08.01.28

לקראת סוף הפרשה, בברית בין הבתרים, הקב"ה אומר לאברהם אבינו "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", אברהם לא ידע שמדובר במצרים, צאצאיו ישועבדו בארץ לא להם, ואחר כך יצאו ברכוש גדול, הם ירוויחו הרבה מאוד כסף מאותו עם משעבד אכזרי. אבל באמצע הפרשה, בסיום מלחמת ארבעת המלכים נגד החמישה, מלך סדום רוצה לתת כסף לאברהם על עזרתו, אומר אברהם אני לא לוקח מחוט ועד שרוך נעל, שלא תאמר אני העשרתי את אברהם.

מה הבעיה? מה אכפת לך שיגידו שסדום העשירו אותך? לקחת ממצרים, צאצאיך ייקחו מאותה ארץ נעלמת, למה אתה לו מוכן לקחת מסדום?

"מחוט ועד שרוך נעל", לא לקחת כלום, מדוע?

כמדומני התשובה טמונה בסדום. לאברהם אין שום בעיה לקחת מאומות העולם ולתת להם, אברהם מתחבר לדבר ה' "ואברכה מברכך", "והיה ברכה", אברהם אבינו הולך לברך את כל העולם, ולקבל מכל העולם, ממצרים או מאותו עם נעלם, יחסים בינלאומיים מעולים, הבעיה היא סדום.

כשיש עם או אזור בארץ שלא מכניס אורחים, שה"בין אדם לחברו" שלו, הרגישות החברתית שלו רקובה מהיסוד, אנשים שלא מסוגלים לראות את הצרה של אותם עניים שדופקים על דלת ביתם בלב המדבר, מאנשים כאלה אברהם לא מוכל לקחת מחוט ועד שרוך נעל.

אדם שאין לו שום רגישות חברתית, אדם שלא אכפת לו מכאבו של הזולת – הוא בחוץ לחלוטין. אבל מכל שאר האנשים, כולל מצרים המושחתת, כולל עם שישעבד אותנו בפרך ויעשה לנו צרות צרורות, מהם אפשר לקבל.