אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

"יראת שמים לא עוברת דרך נוסח קרליבך"

שיחה של הרב עמיטל זצ"ל, המפורסמת מחדש לקראת חנוכה משרטט הרב את הדרך להנהגת הישיבה: "אולי מוזיקה עוברת, אבל יראת שמים ולמדנות לא הולכים עם גיטרות" והוסיף: "אני מודאג ממה שקורה ביהדות הדתית וגם בתוך הציונות הדתית"

"יראת שמים לא עוברת דרך נוסח קרליבך"
  עבודת ה' דרך למדנות. הרב עמיטל זצ"ל (ויקימדיה)

הרב יהודה עמיטל זצ"ל לא אהב את תרבות הניו אייג' התופסת בשנים האחרונות חלקים גדולים בציבור הדתי.

שיחה שנשא בישיבת הר עציון באלון שבות ('הגוש'), בחג חנוכה תשס"ח, כשנתיים לפני פטירתו, מתפרסמת על ידי תלמידיו בעלון הישיבה ובה התייחסותו לחיפוש של הצעירים הדתיים אחרי חוויות רוחניות.

את נס חנוכה מסביר הרב כאות של הקב"ה לכך שעבודת ה' שלהם הייתה רצויה וכאן עובר הרב להתייחסות לרבנים ומקובלים היודעים לומר את רצון ה' בכל אירוע: "אני מכיר מספר רבנים, חלקם באופן ישיר וחלקם דרך התקשורת, שיודעים לבד מה הקב"ה רוצה. הם לא צריכים לכך נס. אני עומד בפני התופעה הזאת ומרגיש ממש מודאג. אין לי שום רצון ושום עניין להיות משיח, ולכן אני לא מתבטא בצורה כזו. שאני אגיד שנחה עלי רוח ה'?!"

בהמשך עובר הרב לדבר על צעירים המחפשים את עבודת ה' דרך חוויה רוחנית: "לפני כמה שנים דברתי על בעיה, שאז חשבתי אותה ללא רצינית: יש צעירים שמחפשים חוויה, התחברות. הם מחפשים דברים שמשדרים להם, דברים שניתן להתחבר אליהם. בזמנו חשבתי שזו תופעה מצומצמת, אבל בשנים האחרונות אני מודאג ממה שקורה ביהדות הדתית וגם בתוך הציונות הדתית."

לדבריו מדובר כבעיה כלל עולמית לפיה צעירים נוהרים אחר המיסטיקה כשהוא מעיד על ישיבת 'הגוש': "אנחנו כאן בישיבה יוצאי דופן. ראשי הישיבה אצלנו לא מתעסקים בקבלה ולא עוסקים ברוח הקודש."

את דרכו בלימוד התורה בישיבה מסביר הרב עמיטל: "היום לימוד בצורה למדנית זה כבר לא 'יחוס'. היום צריך ללמוד בצורה חווייתית. יש ישיבות, ביניהן גם ישיבות הסדר, שלא פותחים בהן דף גמרא כי מחפשים משהו חווייתי."

למדנות לא הולכת עם גיטרות

את נושא החוויה הדתית מתאר רב עמיטל בשאלה ששאלו אותו לגבי תפילה בנוסח קרליבך, בה משלבים כלי נגינה בשירת ההלל: "באו לשאול אותי אם אפשר להגיד הלל עם גיטרה. דורי דורות יהודים אמרו הלל בצורה נורמלית, ופתאום צריך גיטרה?! זו תופעה עולמית שאנשים עזבו כל מה שרציונלי. זה נקרא 'העידן החדש',  'New Age'."

זמן קצר לאחר השיחה הפסיק הרב עמיטל לכהן כראש הישיבה בפועל והתמנה לנשיא הישיבה, כשהוא מעביר את המושכות לרבנים צעירים יותר. מתלמידיו בישיבה דרש לשמור על הלמדנות ולהעדיף אותה כמכשיר ליראת שמים על פני החוויה הדתית: "מצטטים אותי על כך שאמרתי שאפשר להתפלל קבלת שבת בנוסח קרליבך רק כשיורד שלג. אני אומר שאפשר להתפלל קרליבך גם כשלא יורד שלג, אבל תזכרו שהדרך ליראת שמים לא עוברת דרך נוסח קרליבך. אולי מוזיקה עוברת, אבל יראת שמים ולמדנות לא הולכים עם גיטרות."

"כיוון שאני מפסיק להיות ראש ישיבה בסוף השנה, אני עומד ומבקש מראשי הישיבה הצעירים: תשמרו על הישיבה! אנחנו אחד האיים החזקים של למדנות. תשמרו על זה. שהלמדנות תהיה תמיד בראש מעיינינו."

אם בכתבה נמצאה טעות או פרסומת לא ראויה. דווחו לנו >
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
8 תגובות - 6 דיונים מיין לפי
1
מצחיק לשמוע שישיבת הגוש מחלקת ציונים על יראת שמים
מישהו | 28-11-2013 8:48
זה לא הצד החזק שם
חצוף
א | 20-09-2016 19:37
אני לא לומד בגוש אבל מכיר קצת. יש שם גדולי תורה ותלמידי חכמים. איך כלומניק כמוך מעיז בכלל לצייץ משהו? יש מחלוקות לפעמים על דברים מסויימים וזה בסדר גמור, אבל ככה לזלזל בתלמידי חכמים? חוצפן. יראת שמים יש להם בוודאות יותר ממך
אני אומנם לא לומד שם, אבל
א | 19-09-2016 16:30
אתה צריך לדבר יפה על עם ישראל. ובמיוחד על ציבורים גדולים..
2
מאיפה חרדי כמוך יודע מה קורה בישיבה ציונית דתית .
ל1 | 28-11-2013 18:11
3
יראת ה בודאי לא עוברת דרך מפלגת העבודה
משנ | 20-02-2015 10:37
שהרב עמיטל היה שר בממשלה
4
אני חושב שאחרי שנים ארוכות בתעשיית המוסיקה היהודית, הגי
| 05-11-2015 16:13
אני חושב שאחרי שנים ארוכות בתעשיית המוסיקה היהודית, הגיע הזמן להתוודות. זה הולך להיות ווידוי קשה, מפתיע, ואפילו כזה שהולך להרגיז חלק מהקוראים. אבל לפעמים קשה לשמור דברים בבטן, ויש צורך עז לשים את הדברים על השולחן. ובכן, איך לומר בעדינות? אני לא מתחבר למוסיקת קרליבך. כן, בדיוק הימים אלה, כשיתחילו להלעיט אותנו מכל הכיוונים בניגוני קרליבך, לרגל יום השנה פטירתו, אני מטיל כאן פצצה. טוב, אולי לא כזאת פצצה, אבל העמדה הזאת בהחלט לא הכי פופולארית. אני מסכים, אבל הגיע הזמן להתוודות. בעיניי מדובר בסגנון מוסיקאלי מתיש, מעייף, כבד, נמתח כמו מסטיק , מאולץ, מרגיז. שניה לפני שאתם מתנפלים עלי באבנים ובמקלות, מגיע ההסבר. הרב שלמה קרליבך ע"ה, היה דמות ייחודית ונדירה. איך על כך חולק. המוסיקה שלו ממשיכה להנתגן בכל פינה בעולם. מורשת ה"אור ואהבה" שלו חיה, בועטת והיא כאן כדי להשאר. גם אני, כמו כולם, גדלתי על סיפורי קרליבך, המצמררים והמרגשים, כאלו שיגרמו לכל יהודי להזיל דמעה או שתיים. גם אני כמו כולם, שרתי בגרון ניחר את השירים שהוא הלחין בדם ובנשמה, מסביב לשולחן השבת, בעיניים עצומות. קשה לתאר את העוצמה, הנשמה, הקסם, והיופי שטמונים בלחנים המדהימים שלו. עד כאן הקפה א'. התפנית אצלי בכל אופן, הגיעה בליל הסליחות האחרון. באחד מבתי הכנסת, שם נערך מן 'טקס' סליחות שמבוסס כל כולו על הדת של קרליבך. וכן, דווקא במילים האלו, שעשויות לצרום לחלקיכם, אני בוחר להשתמש. אותו לילה מתיש, הייתה בעצם החוויה הראשונה שלי, כשמצאתי את עצמי טובע עמוק בתוך ניגונים שנלעסים כמו מסטיק שעבר לו הטעם, ופשוט לא נגמרים. אנשי דת הקרליבך, נראה היה כאילו שכחו, או לא התעניינו כלל שמדובר אחרי הכל בליל סליחות. לא הבחינו כנראה שמדובר בטקסטים, שאנחנו פשוט מחוייבים לומר על פי ההלכה, וגם על הדרך, אם אפשר, להתכוון למילים. ההכרה בעובדה המרה הכתה בי באותם רגעים. שמע, אמרתי לעצמי, אתה פשוט לא שם. אתה לא באמת מתחבר לכל הטקס המוסיקלי המוזר הזה. זה היה בערך ככה. הגעתי אל אותו בית כנסת, ליל סליחות תשע"ו, כדי להעביר שידור חי ברדיו. הסאונדמנים עשו בלאנס, קהל גדול התאסף, כל אחד שלף גיטרות, חליליות, צ'לו, ועוד כלים מכלים שונים. החברה התחילו לנגן ולשיר, ובלי לשים לב כולם מתחילים להכנס לאקסטזה, כאילו במקום מחולקים בחינם פטריות הזיה. הידיים מתנופפות לכל עבר, העיניים עצומות, והאנשים שרים רוקדים ומתנועעים. עד כאן הכל בסדר, אבל כפי שציינתי כאן קודם לכן, קשה היה להבין שמדובר בליל סליחות, בלילה שבו אנחנו צריכים טיפה להתעמק בטקסטים שהנחילו לנו חכמינו, ולא בקונצרט מוסיקלי של יללות, זעקות ותנועות משונות. מה גם, שהחבר'ה שם באותו בית כנסת הצליחו להמאיס עלי קצת את המוסיקה הזאת. ניגונים שפעם אהבתי, התחילו פשוט להמתח מעבר לכל פרופורציה, ולהטחן, ולהלעס, ולהמאס. בקיצור, אין לי ספק שהרבה אנשים ירימו גבה, שכן אני מציג כאן עמדה לא הכי פופולארית. אין לי ספק גם שאני אקים על עצמי כמה אמנים מובילים בתעשייה, שדבקים במורשתו של ר' שלמה קרליבך, ורואים עצמם כממשיכי דרכו ההיסטוריים. אז סליחה, לא התכוונתי להרגיז איש, וכאן אני מדגיש ומבהיר כי כמובן שאין לי דבר נגד האיש - ר' שלמה קרליבך, להיפך, מורשתו חשובה, שיריו - נוגעים ללב. אהבתו לכל אדם, מרגשת. שיריו ימשיכו ללוות אותנו לנצח, עם הטור הזה או בלעדיו. בינתיים אני בחוץ, סורי. ואחת קטנה לסיום: בלי ששמנו לב, שני ענקי מוסיקה הוציאו השבוע סינגלים חדשים. אברהם פריד, הוציא סינגל חדש, "הנני בידך". מרדכי בן דוד הוציא סינגל חדש, "נקום". שני הסינגלים עברו מתחת לרדאר של כולנו, מבלי להשאיר רושם מיוחד. פריד ניסה לשוב ולקרוץ לקהל החרדי עם סינגל בהברה אשכנזית-חסידית, לא אותנטית בעליל. הלחן קצת מוזר, ולא סטנדרטי, וכך גם המילים. מרדכי בן דוד הוציא השנה סינגל שלישי (!), כן, שלישי. שמעתם על השניים הראשונים? כנראה שלא. האם הוא יצלול בתהום הנשיה המוסיקאלי כמו האחרים? כנראה שכן. טורו של אלי שפירא שליט"א.
5
לרב קרליבך זכויות עצומות להוריד את הכתבה
אלול | 20-09-2016 15:42
לא מתאים
6
"למדנות לא הולכת עם גיטרות???
אלי | 08-10-2016 21:25
הולך, ועוד איך - עובדה דוד המלך ובני הנביאים!