החלק השישי בנאומו הארוך של משה רבנו, נראה כחלק המבולבל ביותר, לא רק בספר דברים אלא בכל התורה כולה. פרשת כי תצא אותה נקרא השבת מכילה שבעים וארבע מצוות, המספר הרב ביותר של מצוות בפרשה אחת. מי שיתחיל לקרוא את הפרשה לא ימצא בה סדר, על פניו היא נראית "מבולגנת". נראה כי כביכול יש כאן אוסף של מצוות בלי כל קשר או סדר. הפרשה מתחילה ב'אשת יפת תואר' במלחמת רשות ועוברת להעדפת אחד הבנים על פני הבכור, אחר כך ל'בן סורר ומורה' ולאחריו לאיסור הלנת תלוי, השבת אבידה, לבוש גברי לנשים, קַן ציפור, מעקה, כלאים ואפשר להמשיך את הרשימה עד סוף הפרשה.
לכאורה אין כאן שום חוקיות או עקביות. פעם מצוות בין אדם למקום (כלאיים, ציצית) ופעם בין אדם לחברו (מוציא שם רע), ציוויים במלחמה (יתד, קדושת המחנה) ליד ציוויים חברתיים (הסגרת עבד אל אדוניו), מצוות חקלאיות (שכחה, עוללות) ליד איסורי עריות (נערה מאורשה, אשת אביו).
אלא שאם נתבונן לעומקן של המצוות בפרשה, נוכל לגלות את הקשר ביניהן. חוט השני שעובר בין הפסוקים של פרשת כי תצא הוא בניית החוסן החברתי של עם ישראל, כיצד עם ישראל צריך לנהל את חייו החברתיים. אם נשים לב הפרשה עוסקת בכל צדדי החברה ועל כן היא מכילה נושאים רבים ומגוונים כל כך.
הפרשה פותחת בהדרכות כיצד להתנהג במלחמה, איך לבוא למלחמה בצורה מוסרית ולא לאבד שם צלם אנוש. לאחר מכן היא עוסקת בזיהוי נטיות לפשיעה בגיל צעיר ודרכי הטיפול בהן, בטרם יצמחו לנגע מסוכן. בהמשך היא מורה שגם כאשר בית הדין נאלץ להעניש את העבריין, כיצד לבצע את העונש מבלי לפגוע בכבודו של הנאשם: "פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ". גם ביחסים בין-אישיים יש לתורה הדרכות כיצד להבריא את החברה, כולל את השכבות החלשות שבה: איסור הלוואה בריבית, יושר במסחר, צדקה, השבת אבידה ומאידך, איסור הטית דין לטובת החלש. בפרשה יש גם התייחסות למקרי אונס, כאשר היא משווה מעשה זה לרצח: "כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה". גם בשלב בניית המשפחה ישנם כאלו שלא ראוי להתחתן איתם ולכן היא מונה רשימה של פסולי החיתון שיש להרחיקם מן החברה. גם כאשר משפחה מתפרקת בעקבות סכסוך או אסון יש דרך לעשות זאת ולשקם את הנזק: גירושין, יבום וחליצה. גם יחסי חוץ בין עם ישראל לעמים שגרמו לו צרות (עמון, מואב, עמלק) ועמים שאסור לתעב (מצרים ואדום). בין לבין ישנן גם מצוות שתכליתן להראות וללמד את האדם כי לא הכל שווה בעולם, לא הכל על אותו מישור, יש להבדיל ולהבחין: כלאיים בשדה ושעטנז בבגד, איסור חרישה בשור וחמור, לא יומתו אבות על בנים, העדפת בכור. ואני מפסיק כאן, על אף שנגענו רק בכשליש מן המצוות של הפרשה.
פרשת כי תצא היא אחד החלקים האחרונים של משה רבנו העוסק בהדרכות מעשיות, לאחריו תבואנה פרשות העוסקות יותר בהדרכות כלליות. המצוות בכוונה לא מחולקות לקבוצות ולא נמצאות כל אחת תחת קטגוריה משלה. התורה ערבבה אותן בכוונה בתוך הפרשה, כדי ללמד אותנו שרק מתוך המכלול השלם של כל המצוות האלו, נוכל לבנות חברה בריאה וחסונה. אם נפעל על פי ההדרכות הנמצאות בפרשה שלנו, לא בפשטנות, אלא מתוך הבנה של מטרת הציווי, מהר מאוד ניווכח כיצד הופכת החברה לבריאה יותר ואלימה פחות.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
